חולי, בריאות ותורת הקוונטים

ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
חולי, בריאות ותורת הקוונטים - בתמונה גופים זוהרים בחלל שחור

כיום הרפואה היא מדע סטטיסטי.
הרפואה אינה מסוגלת להגיד היום, האם תרופה כזו או אחרת תתגבר על המחלה אצל חולה מסוים.
היא רק מסוגלת להגיד שהתרופה פועלת אצל 85% מהחולים.
הרפואה יודעת להגיד ש – 60% מהחולים בסוג סרטן מסוים אכן יחלימו, אך היא איננה מסוגלת להגיד האם אדם מסוים שחלה בסרטן זה אכן יחלים.

גם רוב החיסונים לא מספקים 100% יעילות.
הרפואה כיום יודעת להגיד ש – 70% ממקבלי חיסון טיפוס הבטן למשל, אכן יפתחו נוגדנים למחלה, אך היא איננה מסוגלת לנבא, האם אדם מסוים שקיבל את החיסון יפתח את הנוגדנים.
זוהי אוזלת ידה של הרפואה כיום.
הרפואה יודעת לטפל מצוין (טיפול סטטיסטי) במסות גדולות של אנשים, אך בבואה לטפל באדם הבודד, היא עומדת לא פעם חסרת אונים.
הרופאים יודעים להגיד (בכנסים מדעיים רבי חשיבות), מה ההסתברות שפג שנולד מתחת למשקל מסוים ישרוד, אך בעמדם מול ההורים החרדים, השואלים האם בנם שנולד זה עתה יחיה או ימות – שפתיהם חתומות.
את ההורים, הסטטיסטיקה לא מרגיעה.
אותם לא מעניינים אחוזי ההצלחה.
אם ילדם יחיה הרי עבורם זה 100% הצלחה ואם חלילה ימות הרי זה 100% כישלון.
בסופו של דבר את הדין וחשבון על הצלחת הטיפול אין הרופא מביא לעמיתיו לכינוס, אלא – לאדם הבודד ואת האדם הבודד הסטטיסטיקה לא מעניינת.

את העובדה, שהרפואה היא מדע סטטיסטי, אפשר לראות בקלות גם משפע הנתונים הסטטיסטים הניבטים אלינו כמעט מכל מאמר רפואי, או מעבודת גמר של סטודנט לרפואה.
אז האם הרפואה כיום היא מדע סטטיסטי?
כמובן שכן, אך לא בכך עוסק מאמרינו.
המאמר בא לדון בשאלה (או לפחות לנסות) האם הרפואה היא מדע מדויק מעצם טבעה או שהיא סטטיסטית במהותה.

כדי לנסות לחדד ולהבהיר את השאלה אתן 2 דוגמאות מענף מדעי אחר – הפיזיקה.
נבחן למשל שתי תורות סטטיסטיות.
תורת הגזים ותורת הקוונטים.
תורת הגזים היא ללא ספק תורה סטטיסטית.
קחו למשל בלון מלא בגז, שחיררנו בו חור בגודל סיכה.
תורת הגזים איננה מסוגלת להגיד מתי מולקולה מסוימת תצא מהחור, אלא רק לחשב את ההסתברות של המולקולה לצאת באינטרוול זמן מסוים.
גם כל המושגים של תורת הגזים, כגון: טמפרטורה ולחץ הם הסתברותיים.
כל נוסחאות התרמודינמיקה בכלל מבוססים על הסתברות (אך לא בתורת הגזים אנו עוסקים).

גם תורת הקוונטים היא הסתברותית.
היא איננה מסוגלת לנבא מתי יתפרק אטום מסוים התפרקות רדיואקטיבית.
כל מה שהיא מסוגלת להגיד, זה מה ההסתברות שאחרי פרק זמן מסוים נמצא את האטום הספציפי במצבו המקורי.
דוגמא נוספת – תורת הקוונטים אינה מסוגלת לנבא האם אלקטרון מסוים יתנתק מהאטום אליו הוא קשור, אלא רק להגיד כמה אחוזים של אלקטרונים בעלי אותה אנרגיה יצליחו להתגבר על המחסום האנרגטי (מחסום הפוטנציאל), שמפעיל עליהם הגרעין וכמה לא, אך לגבי האלקטרון הספציפי אין היא מסוגלת לנבא בוודאות.

לכאורה נראה שיש אנלוגיה גדולה בין שתי התורות הנ"ל.
תורת הגזים איננה מסוגלת לטפל במולקולה הבודדת, אלא רק במספרים גדולים מאוד של מולקולות וגם להן היא יכולה לחשב רק ממוצעים והסתברויות.
תורת הקוונטים איננה מסוגלת לטפל טיפול וודאי באלקטרון הבודד או באטום הבודד, אלא רק לחשב את ההסתברויות השונות לאפשרויות השונות.
אך תורות אלו שונות במהותן זו מזו.
תורת הגזים היא תורה דטרמיניסטית שרק מגבלותיו של האדם הפכו אותה להסתברותית.
במול אחד של גז (מול הינה יחידת מידה של כמות חלקיקים) יש עשר בחזקת עשרים ושלוש מולקולות (1 עם 23 אפסים אחריו), כלומר אם היו עומדים לרשותנו אמצעי מדידה מדויקים, המסוגלים למדוד את מיקומה ומהירותה של כל מולקולה ברגע נתון והיה עומד לרשותנו כוח חישוב, המסוגל לטפל בכל כך הרבה משתנים ולחשב את כל יחסי הגומלין בין כל המולקולות (את השפעת כל ההתנגשויות בניהן), אזי היינו יכולים לחשב, בעזרת נוסחאות פיזיקליות המתארות תנועה של חלקיקים, מתי בדיוק תצא מולקולה מסוימת מהחריר.
כיום כל מה שאנו יכולים להגיד, זה מה ההסתברות שהיא תצא בתחום זמן מסוים.
כלומר, תורת הגזים היא מדע מדויק, שרק עקב קשיים טכנולוגים וחוסר בעוצמת חישוב, האדם הפך אותה לתורה סטטיסטית.

לא כך המצב עם תורת הקוונטים.
אחת ההוכחות הבסיסיות ביותר בתורת הקוונטים היא ההוכחה, שאי הוודאות היא חלק בלתי נפרד מתורת הקוונטים, ללא שום תלות בפיתוח אמצעים טכנולוגים או עוצמת חישוב (ההוכחה מתבססת על משפט מתמטי מתחום הגיאומטריה, משפט קושין-שפקר).
המדענים הצליחו להוכיח באופן תיאורטי, שלא משנה עד כמה אמצעי המדידה שלנו ישתפרו ועד כמה יגדל כוח החישוב שלנו, תמיד כל מה שנוכל להגיד על התנהגות חלקיקים קוונטים, יהיה אך ורק ההסתברות שלהם להיות במקום מסוים או ההסתברות שלהם לעבור תהליך מסוים.
שלא כמו בתורת הגזים, שם ההסתברות נובעת אך ורק ממגבלות טכנולוגיות, בתורת הקוונטים האי וודאות היא תכונה מובנית של היקום.

אפשר עכשיו להגדיר:
מדע מדויק – מדע, שבהינתן כל תנאי ההתחלה על מצב מסוים, נותן תשובה וודאית ומוחלטת.
מדע סטטיסטי – מדע, שגם בהינתן כל תנאי ההתחלה, נותן תשובה הסתברותית בלבד.
מדע סטטיסטי יכול להיות גם מדע, שיש מניעה תאורטית (ולא טכנולוגית) למצוא את כל תנאי ההתחלה.

כמובן שהדיון במאמר זה על התורות הפיסיקליות הנ"ל הוא שטחי ביותר (הזנחתי למשל את העובדה שגם למולקולות בגז, כמו לכל חלקיק חומרי, יש תכונות "גליות" ולכן הן מושפעות מעקרון אי הוודאות של הייזנברג, שמונע באופן תיאורטי לדעת בדיוק מוחלט ובו זמנית את מיקומה ומהירותה של כל מולקולה), אך המטרה בדוגמאות הנ"ל הייתה להראות את ההבדל העצום בין שתי תורות, שלכאורה, נראות דומות בדרך טיפולן באובייקטים בהן הן עוסקות.

עכשיו נשאלת השאלה האם הרפואה, שכבר הודגם שכיום היא מדע סטטיסטי, דומה יותר לתורת הגזים או אולי לתורת הקוונטים?
כלומר, האם הרפואה היא מדע מדויק ורק חורים בידע האנושי ומגבלות טכנולוגיות (זמניות) הפכו אותה לסטטיסטית (כמו תורת הגזים)?
או שמא, גם אם יהיו לנו את כל הנתונים על אדם מסוים, כולל המפה הגנטית האישית שלו, יחד עם הבנה של תפקידו של כל גן וגן ב – DNA שלנו ונכיר את כל קשרי הגומלין בין האטומים בגוף – עדין לא נוכל לנבא כיצד יגיב הגוף לטיפול מסויים?

טיעון אחד בעד הרפואה כמדע מדויק יכול להיות כדלקמן:

מכיוון שבכל רגע נתון נפח גופינו סופי ונפח כל תא הוא מספר חסום, הרי שמספר התאים בכל רגע נתון בגוף האדם, עצום ורב ככל שיהיה הוא מספר סופי.
אם נדע את כל הפרמטרים האפשריים על כל תא ותא (הרכב כימי, טמפרטורה, מבנה ה – DNA וכו') ונדע כיצד משפיע כל תא על תא אחר (השפעה כימית וחשמלית), נוכל להזין נתונים אלה למחשב-על, שיוציא כפלט את התשובה הוודאית לגבי המטופל המסוים.
גישה זו מסתמכת על ההנחה שגופינו, שעשוי מאטומים ומולקולות, מציית לחוקי הכימיה והפיסיקה ואין לו "שיקול דעת" בנושא.
כלומר, הסיבה לכך שמדע הרפואה הינו סטטיסטי נובעת אך ורק מאי יכולתו של האדם למדוד ולהתמודד עם כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים האחד על מישנהו, בדיוק כמו בתורת הגזים.

טיעון נגדי יאמר שאכן גופינו עשוי מאטומים, אך מכיוון שהתנהגות מרכיבי האטום היא קוונטית והוכח שיש בה אלמנטים של אי וודאות, הרי שגם התנהגות האטומים היא אי וודאית ולכן לעולם אי אפשר יהיה לנבא בוודאות מוחלטת, התרחשותו של תהליך כימי בגוף.
לדוגמא, משמעות העובדה, שהוכח שאי אפשר לדעת בוודאות, אם אלקטרון בעל אנרגיה נתונה יצליח להתגבר על מחסום הפוטנציאל ולהתנתק מהגרעין, היא שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות האם אטום מסוים יהפך ליון חיובי וכמובן שלמידע זה יש חשיבות מכרעת על התרחשותו של תהליך כימי כזה או אחר.

נראה שקיבלנו תשובה לשאלת המאמר.
לכאורה נראה שכל העולם הסובב אותנו הוא אי-וודאי, מכיוון שהכל בסופו של דבר בנוי מהחלקיקים היסודיים והם הרי מתנהגים בצורה קוונטית.
זה אכן כך! אך חשוב לציין שלמרות זאת, ברוב ענפי המדע האי וודאות הזאת זניחה ולא מורגשת כלל לבני האדם בחיי היום יום.
עובדה שהמדע המודרני הצליח להרים מטוסים לאוויר ולהנחית בני אדם על הירח.
רובינו לא היינו עולים על מטוס אם היינו יודעים שקיימת הסתברות, שהתהליכים התרמו-דינמיים שמחזיקים את המטוס באוויר, יפסיקו לפעול עקב התנהגות הסתברותית כזו או אחרת של אחד האלקטרונים.
התופעות הקוונטיות אמנם קיימות תמיד ובכל תחום מחיינו, אך השפעתם מורגשת אך ורק כשיורדים לסדרי גודל קטנים מרדיוס האטום.
גם בסדרי גודל גדולים יותר יש לאפשרויות השונות הסתברויות שונות, אך לאפשרויות מסוימות יש הסתברות כה קטנה, עד שאיננו מרגישים באפשרויות אלה כבכלל אפשריות.

למעשה, אחרי שראינו שביסודם, כל ענפי המדע הם אי-ודאיים, אפשר כעת "לשדרג" את השאלה בא עוסק המאמר ולשאול האם המשתנים האי וודאיים, הנובעים מתורת הקוונטים, משפיעים על מדע הרפואה או שהם זניחים כמו ברב ענפי המדע האחרים?

אם הרפואה היא מדע כרוב המדעים הישומיים, הרי שהתופעות הקוונטיות הן זניחות ואז יש סיכוי שביום מן הימים, עם ההתפתחות באמצעי מדידה חדשניים ושיפור עצמת החישוב וכמובן פיענוח מלא של הגנום האנושי ויצירת מפה אישית לכל אדם, מדע הרפואה ייהפך למדע דטרמיניסטי ומדויק.
ואם לא – הרי שהרפואה תישאר לעולם ועד מדע, שההסתברות והאי וודאות הן חלק בלתי נפרד ממנו.

רופאים ואנשי מדע רבים מאמינים שברגע שתהיה לנו המפה הגנטית של כל אדם, כולל הבנה של תפקידו של כל גן וגן, נוכל לדעת האם טיפול X יצליח או לא ונוכל להתאים את הטיפול המתאים לאדם על פי הגנטיקה שלו.
האם אכן, ברגע שנגיע לרגע הזה, תחדל הרפואה מלהיות מדע סטטיסטי ותהיה למדע מדוייק, המסוגל לנבא תהליכים כימיים בגוף?

על שאלה זו ברצוני לבטא את דעתי האישית.
כתבתי בתחילת המאמר שאת האדם הבודד הסטטיסטיקה לא מעניינת.
אמרתי שאין הרפואה מסוגלת לתת תשובות מוחלטות לאדם הבודד.
כתבתי שזוהי נקודת התורפה של הרפואה, שזוהי אוזלת ידה.

אך כאן גם טמון כוחה!!!
העובדה שאין הרפואה אומרת תשובה מוחלטת, היא הנותנת פתח לתקווה, פתח לאמונה – גם אם זה כנגד כל הסיכויים.
אותה נקודת תורפה של הרפואה כלפי האדם הבודד, היא זאת המשאירה לו גם פתח הצלה ואפילו קטן כחודו של מחט!
הרי אם הרפואה הייתה יודעת להגיד שלמחלה מסוימת התרופה עוזרת בוודאות, היא גם הייתה יודעת להגיד שלמצב גופני אחר אין תרופה, נכון לזמן נתון, שמסוגלת לרפא.
הרפואה אז הייתה לוקחת לנו את התקווה, לוקחת לנו את הסיבה להתפלל (לחלקינו) ולהלחם במחלה (לכולנו).
היום אנו יודעים (ובוודאי מרגישים) עד כמה הרצון להחלים והנכונות להלחם במחלה הם משמעותיים לריפוי. אנו יודעים עד כמה, לפעמים האמונה בריפוי היא שלב מהותי בריפוי עצמו (ואולי שלב הכרחי?…).
לא פעם אנחנו שומעים על נסים שקרו, על אנשים שהחלימו כנגד כל הסיכויים, על "צמחים" שקמו לתחייה ועל גידולים שנעלמו בלא כל הסבר.

אין לי ספק שבסופו של דבר הריפוי מהמחלה צריך להיות כימי, אך אני מאמין שהמחשבות והרגשות שלנו, שעליהם יש לנו שליטה, מסוגלים ליצור תהליכים כימיים שיחוללו ויאיצו את ריפוי המחלה.
קשה לי לקבל את הרעיון שאנחנו "עבדים" של האטומים והמולקולות בגופינו ושאין לנו שליטה על המחשבות שלנו.
אם לעומת זאת, המחשבות שלנו הן היוצרות את התהליכים הכימיים ולא להפך ואם לאדם הבודד יש את העצמאות על מחשבותיו, הרי שלעולם יישאר הגורם האנושי כאי וודאות מובנית במדע הרפואה.

בכל ענפי המדע הפרקטיים לחיינו, לאי הוודאות של תורת הקוונטים אין משמעות הבאה לידי ביטוי.
אך יש לי הרגשה, שברפואה, שגם היא מדע פרקטי לחיינו הדברים שונים.
אני מרגיש שאי הוודאות הבסיסית שיש ביקום, תבוא לידי ביטוי בעל משמעות בכל הנוגע לרפואה.
האי וודאות הזו מאפשרת לגורם נוסף, שאינו חומרי להיכנס לתמונה ולהשפיע – המחשבות שלנו.
אי-הוודאות (הנובעת בין היתר מתורת הקוונטים), היא גם זאת הנותנת סיבה להמשיך ולקוות ולייחל להחלמה.
אם האדם היה יודע שמדע הרפואה הוא מדע סגור ואין יותר ספקות, הרי היו נרפות ידיו והוא היה מוותר על מאבק שתוצאותיו כבר נקבעו מראש.

אז אנא – אל תיקחו לנו את הסטטיסטיקה.
אל תגיעו ל – 100% וודאות.
100% וודאות פירושם נטרול האדם הבודד משליטה על גופו, נטרול רגשותיו ומחשבותיו של האדם מהשפעה על בריאותו והחלמתו.
100% וודאות פירושם, שהאדם הוא בסך הכל מכונה כימית משוכללת ותו לו ושבעזרת חישובים קרים נדע האם "המכונה" תחיה או תמות.
אז אנא, למרות החסרונות שבזה, תשאירו לנו אחוז קטן של אי וודאות.
אותו שבריר אחוז של הצלחה, קטן ככל שיהיה, הוא, הוא התקווה.
אותה תקווה שלעיתים מגיחה כקרן אור מפתח שנפער לפתע מבין העננים.
אותה תקווה שנותנת לנו את הטעם לחיים.

שלכם,
גיל יוסף שחר (MD)

*לפני התחלת לימודי הרפואה, למדתי בטכניון במשך שנתיים מתמטיקה ופיזיקה (במסגרת הפקולטה להנדסת חשמל). במהלך שנתיים אלו למדתי מס' קורסים בתרמודינמיקה, פיזיקה סטטיסטית ופיסיקה מודרנית. זה המקור לידע בכתבה זו.
הכתבה הזו נכתבה בהיותי סטודנט שנה א' בפקולטה לרפואה והיא פורסמה בשעתה בעיתון אגודת הסטודנטים לרפואה בטכניון.

אהבתם את המאמר?