!
 
סל הקניות שלי
   

  • חומר הפלא לריפוי פצעים
     
    התגלית שנשכחה!

     
    מאת ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)

     
    אוגוסט 2018
    _______________________

    כולנו נחתכים מידי פעם.
    זה קורה לכולם.
    תוך כדי חיתוך סלט או אפילו פרוסת לחם.
    ילדים רצים בחצר, נופלים נחבלים. שפשוף בברך וכדומה.
    ישנן פציעות נרחבות יותר.
    כוויות, פציעות בתאונות דרכים או נפילות מגובה ועוד. חלילה.
     
    מהו החומר הטוב ביותר לריפוי פצעים וכוויות?
    מהו החומר שימנע זיהום בפצע יותר טוב מכל חומר אחר?
    מהו החומר שיאיץ את הריפוי ושישאיר כמה שפחות צלקות?

     
    במשך אלפי שנים, תרבויות שונות ברחבי כדור הארץ השתמשו בדבש כמשחה לריפוי פצעים.
    אך עם גילוי האנטיביוטיקה ולאחר מכן ההשפעה של יוני כסף כחומר אנטי-בקטריאלי (כגון המשחה סילברול), השימוש בדבש הלך ונעלם.
     
    למעשה, כיום, לא תראו שום אחות או רופא בבית חולים מורחים דבש על פצעים.
    וגם בבית מרקחת, כאשר תבקשו מהרוקח משחה לפצעים או כוויות, הוא לא יחזור מירכתי בית המרקחת עם צנצנת של דבש, אלא עם חומר כימי כלשהו.
     
    מה יש בדבש שהפך אותו לחומר המועדף על תרבויות רבות בעולם כחומר חיטוי וכחומר לריפוי פצעים?
    דבש הרי מכיל כמות עצומה של סוכר.
    חיידקים הרי אוהבים סוכר, אז איך יתכן ודבש הוא חומר שקוטל חיידקים?
     
    דבש מכיל אלפי מולקולות שונות.
    קשה מאוד לדעת מי הם החומרים הפעילים המרכזיים בדבש שאחראים על יכולות החיטוי של הדבש.
    אנחנו יודעים שדבש מכיל מי חמצן, שהינה מולקולה בעלת יכולת חיסול חיידקים גבוהה מאוד.
    יתכן וגם לה חלק ביכולות האנטי-בקטריאליות של הדבש.
     
    הסבר אפשרי נוסף טמון בעובדה שלדבש יש תכונה כימית מסוימת הנקראת אוסמולריות, ברמה גבוהה (ריכוז מים נמוך מאוד) שיתכן וגורמת למים לצאת מתאי החיידקים כדי להשוות ריכוזים וכך גורמת להרג החיידקים. ובעצם מייבשת את החיידקים למוות.
     
    חוקרים אחרים טוענים שהאוסמולריות הגבוהה בדבש מושכת נוזלים בעיקר מהפצע עצמו וכך מאיצה את הריפוי שלו. שאיבת הנוזלים גם משפרת זרימת לימפה לאיזור הפצע (נוצר מצב של תת-לחץ באיזור הפצע בזכות שאיבת הנוזלים של הדבש).
     
    ישנם בדבש חומרים ממשפחת הליזוזים – lysozyme – מולקולות שיודעות לחורר ממברנות של חיידקים וכך לגרום למותם.
     
    ויש הטוענים שזה בכלל הסוכר.
     
    דווקא גלל הריכוז הגבוה מאוד שלו בדבש, הוא הופך להיות רעיל לחיידקים.
    בדיוק כפי שמים חיוניים לצמיחת העציצים, אך אם נשקה עציצים ביותר מידי מים, הם ימותו מעודף מים.
     
    ישנם הטוענים שיכולותיו של הדבש לחסל חיידקים נובעת מהחומציות הרבה שלו.
    האמת היא שלא משנה מהו החומר המרכזי שאחראי על תכונה זו, ידוע שבדבש חיידקים אינם יכולים להתרבות ולכן דבש לא זקוק לחומרים משמרים והוא נשמר מצוין לתקופות ארוכות ללא מקרר.
     
    ש רק חיידק אחד שמסוגל לשרוד בתנאים הקיצוניים שיש בדבש – קלוסטרידיום בוטולינום. חיידק המפריש רעלן, שאצל תינוקות עד גיל שנה, שלהם מערכת חיסון שעדיין לא הבשילה במלואה, יכול לגרום לשיתוק שרירים, בעיות בליעה ובמקרים קיצוניים מאוד גם למוות. לכן אסור לתת דבש לתינוקות עד גיל שנה.
    מעניין לדעת, שאותו רעלן - בזכות התכונות שלו לשתק פעילות שרירים -  משמש היום רבות בתעשיית הקוסמטיקה.
    רעלן זה הוא החומר הפעיל בזריקות הבוטוקס הפופולאריות שמשמשות להעלמת קמטים.)

     
    ומה בהקשר ליכולת להאיץ לריפוי פצעים?
    בדבש יש כאמור אלפי חומרים: חד תחמוצת הפחמן, פנולים שהם מולקולות אנטי דלקתיות, ויטמינים רבים, נוגדי חימצון ועוד חומרים רבים שטרם פוענחו עד הסוף.
    לחומרים בלתי מזוהים בדבש יש גם יכולת להאיץ פעילות מקומית של מערכת החיסון שלנו וייתכן שזה האפקט המרכזי ההופך אותו לחומר עוצמתי כל כך.

    לא באמת יודעים.
     
    עד כאן התיאוריה על מה הופך את הדבש לחומר בעל תכונות מועילות לריפוי פצעים וכוויות ומניעת זיהום.
     
    נשאלת שאלה, האם יש גיבוי מדעי לשימוש ההסטורי והעתיק בדבש כחומר למניעת זיהומים ולריפוי פצעים וכוויות?
    האם כבר בוצעו מחקרים שהשוו את היעילות של דבש לחומרים המודרניים?
     

    בואו נראה,
     
    מטא-אנליזה שפורסמה ב- 2016 מצאה שדבש מאיץ הטריה אוטוליטית - autolytic debridement - של פצעים (שיחלוף של רקמה פגועה ברקמה חדשה), מאיץ בניית רקמה חדשה מעל פצעים, מאיץ פעילות אנטי דלקתית ולכן מאיץ ריפוי של פצעים [1].
     
    באותה מטא-אנליזה החוקרים מצאו שדבש היה יעיל יותר מהמשחה החזקה סילברול במניעת זיהום חיידקי. כמו כן, הדבש היה יעיל יותר בהפחתת שטח הפצע, הוא עודד טוב יותר התפתחות של תאי עור חדשים.
    בנוסף כותבים החוקרים, דבש הביא לתוצאת ריפוי טובה יותר, בזכות העובדה שהוא הקטין את הסיכון לצלקות נרחבות.
     
    החוקרים עוד מגדילים ואומרים שלאור הנתונים מהמחקרים המדעיים שהם סיכמו, דבש יכול להיות חומר יעיל וחסכוני לא רק בחתכים וכוויות קלות, אלא גם בפצעים גדולים ומורכבים!
     
    במחקר נוסף שפורסם ב- 2011 כותבים החוקרים שיש מחקרים קליניים רבים שמראים את היכולת הגבוהה של דבש כחומר לריפוי פצעים, כוויות ואף כיבים [2].
    החוקרים מסכמים שתוצאות הסקירה שלהם מחזקות את השימוש בדבש כחלק מהפרקטיקה הרפואית, כחומר טבעי, בטוח לשימוש ואפקטיבי לריפוי פצעים, כוויות וכיבים.
    הם מדגישים שלדבש יש יכולת אנטי-מיקרוביאלית רחבת טווח, כלומר הוא יעיל כנגד מגוון גדול מאוד של חיידקים סוגים שונים.
     
    סקירה מדעית נוספת שפורסמה בכתב העת המדעי Wounds ב- 2015 מסכמת גם היא ואומרת שיש ראיות רבות מאוד ליעילות של דבש בריפוי פצעים וכחומר מונע זיהומים חיידקיים [3].
    גם הם מציינים את היכולת של הדבש להפעיל מקומית את מערכת החיסון של האדם וכך להביא לריפוי פצע מהיר יותר וטוב יותר.
     
    בסקירה נוספת מ- 2017 החוקרים מסכמים מחקרים רבים שמצאו יכולת טובה מאוד לדבש בריפוי פצעים והם מנסים לנתח את הסיבות לתוצאות טובות אלו, על ידי חיפוש מנגנונים אנטי-חיידקיים ואנטי דלקתיים שנגרמים בזכות הדבש [4].
     
    סקירה נוספת מ- 2011 פותחת בהצהרה על היעילות הרבה של דבש כחומר מונע-זיהומים בפצעים וכוויות [5]. החוקרים מציעים מגוון של מנגנונים בהם הדבש פועל ובין היתר מציינים שלדבש יש אפקט פרה-ביוטי! כלומר דבש מהווה מצע גידול סלקטיבי לחיידקים טובים.
     
    לדבש יש חומציות גבוהה מאוד (PH נמוך מאוד) ורק חיידקים שמסוגלים לשרוד בתנאים חומציים כאלה יצליחו לשגשג. החיידקים הטובים הם אלו שבעיקר מצליחים לשגשג בתנאים חומציים אלה (זהו הרעיון המרכזי בהתססה של ירקות בבית. יצירת תנאים חומציים המעודדים שגשוג של חיידקים טובים באופן סלקטיבי).
     
    ומה לגבי פצעים של רגל סכרתית?
     

    פצעים אלו מביאים לא פעם, לצערנו, לקטיעה של אצבעות וגפיים.
    רופאים ניסו תחבושות עם דבש על חולים עם רגל סכרתית.
    לדבריהם, התוצאות היו מעולות [6] .
    הם מסבירים שהשימוש בדבש הביא לקטיעות מצומצמות הרבה יותר וכך שיפר את יכולת התנועה של החולים והביא לאיכות חיים טובה יותר.
     
    רופאים מאוניברסיטת ויסקונסין בארה"ב כותבים גם הם על הפוטנציאל של דבש כטיפול בפצעים קשים ברגלים של חולים סכרתיים [7].
     
    במחקר נוסף, הרופאים ניסו תחבושות ספוגות בדבש על כיבים קשים של חולי סכרת [8].
    ב- 43% מהמקרים חל ריפוי מלא של הכיב.
    ב- 43% נוספים חל צמצום משמעותי בגודל הכיב.
    כישלון של הטיפול קרה ב- 6.7% מהמקרים בלבד.
    החוקרים מציינים שבכל הפצעים עומס הזיהום החיידקי שנמדד פחת משמעותית בזכות השימוש בדבש.
     
    סקירה נוספת של חוקרים מאוסטרליה שפורסמה ב- 2012 גם היא מסכמת שיש פוטנציאל גדול מאוד של הטמעת הדבש כאמצעי יעיל וחסכוני לריפוי מגוון רחב מאוד של פצעים [9].
     
    ומה לגבי פצעי לחץ?
    פצעי לחץ הם בעיה כאובה (תרתי משמע) בחברה המערבית ובכלל.
    אלו פצעים שנגרמים משכיבה ממושכת של חולים שיכולת התנועה שלהם נפגעה והם נמצאים רוב היום באותה התנוחה.
     
    מחקר מבוקר עם קבוצת ביקורת על חולים עם פצעי לחץ מצא שבחולים בהם השתמשו בחבישות-דבש קצב הריפוי היה מהיר פי 4 לעומת החבישות הסטנדרטיות לפצעי לחץ [10].
    מצד שני, מחקר שנעשה בארה"ב מצא שהמשחות המשמשות לחבישות של פצעי לחץ היו יעילות יותר לריפוי הפצעים לעומת חבישות-דבש [11].
     
    איך יתכן שמחקרים זהים הגיעו לתוצאות הפוכות?
     

    שאלה טובה.
    אין באמת תשובה.
     
    צריך לצלול לעומק תכנון המחקרים הללו ולחפש פגמים וכמובן תמיד תתכן גם הטייה של החוקרים (לשני הכיוונים), עקב דיעה משוחדת.
    לא פשוט בכלל למצוא את ההסבר לתוצאות ההפוכות שהגיעו אליהם שני מחקרים אלו.
     
    אז מדוע לאחר כל הראיות המדעיות הרבות הללו, לא משתמשים בבתי חולים בדבש כאמצעי יעיל וזול לריפוי פצעים קשים וכוויות?
     

    המציאות לא כל כך פשוטה.
    חלק גדול מהמחקרים שנעשו אינם איכותיים מספיק.
     
    המטא-אנליזה שהבאנו בתחילת המאמר, מקור 1,  נעשתה באירן.
    המחקר שהבאנו במקור מס 4 – נעשה במלזיה.
    המחקר שהבאנו במקור מס 6 נעשה בפקיסטן.
    המחקר במקור מס 8 נעשה במצרים.
    המחקר שהבאנו במקור מס 10 נעשה בתורכיה.
     
    אלו מדינות שנחשבות כמדינות עם איכות מחקר לא גבוהה. חלקן מדינות מתפתחות וחלק מהמחקרים נערכו ללא כל קבוצת ביקורת.

    (שאר המקורות שהבאנו הם של חוקרים מאוניברסיטאות בארה"ב, אוסטרליה ומדינות מערביות נוספות).
     
    יתכן שהמחקרים במדינות הנ"ל נעשו בצורה נכונה וטובה, אבל כדי לשכנע את הממסד במדינות המערב, הם זקוקים למחקרים גדולים שנעשו במדינות המערב. 

    ככה זה עובד.
     
    למעשה אפשר לומר שנכון להיום, אין מספיק מחקרים גדולים ומסודרים שנעשו במוסדות מוכרים ובעלי שם, שיגרמו לממסד הרפואי בעולם המערבי לאמץ את הדבש, במקום המשחות המקובלות.

    ככל הנראה  גם בעתיד הקרוב לא יהיו מחקרים שיוכיחו זאת.
     
    מאחר ועל דבש אי אפשר לרשום פטנט ואין שום חברה מסחרית שיש לה אינטרס כלכלי להשקיע משאבים במחקר גדול ומבוקר על נושא זה.
    לכן יש יחסית מעט מחקרים איכותיים על הנושא וחלק גדול מהם נעשה במדינות מתפתחות כדי למצוא אלטרנטיבה זולה למשחות היקרות ומוגנות הפטנט.
     
    בסקירה שנעשתה על ידי חוקרים מניו זילנד הם מודים שיש עדויות טובות לעליונות של דבש על פני חומרים אחרים בכוויות מסוימות ( partial thickness burns ) וכן בכך שהוא הביא לריפוי פצעים לאחר ניתוח מהר יותר וטוב יותר מהחבישות המקובלות או בהשוואה לחומרי חיטוי אחרים.
    אבל הם מסכמים, אין מחקרים איכותיים בכמות מספקת כדי לשנות את ההמלצות הנוכחיות לטיפול בכל שאר סוגי הפצעים, הכיבים והכוויות [11].
     
    זו אחת הבעיות במחקר הרפואי.
     
    יתכן והדבש יעיל יותר מכל חומר אחר למניעת זיהומים של פצעים, ריפוי פצעי לחץ, כוויות ופצעים של רגל סכרתית.
     
    אבל מאז שהחל העידן המדעי, הדבר מעולם לא נבדק בצורה מספקת ונרחבת בהשוואה לחומרים הקיימים.
     
    אנחנו לא באמת יודעים את זה בוודאות.
     
    המחקרים הפרה-קלינייים ואלו על בעלי חיים ומעט המחקרים שכן נעשו על בני אדם מרמזים שיש כאן פוטנציאל גדול מאוד.
     
    אולי אפילו פוטנציאל למהפכה של ממש בטיפול בפצעים.
     
    למדינות יש אינטרס גדול מאוד לחקור זאת לעומק.
    מעבר לתועלת הברורה בהצלת חיים ושיפור איכות חיים, עלות הטפול בחולים עם פצעי לחץ וכיבים סכרתיים נמדדת בסכומי עתק במדינות המערביות.
    אך כיום, רוב המחקר המדעי נשלט על ידי חברות התרופות.
    הם מקור המימון העיקרי למחקרים מדעיים גדולים ומסודרים.
    למרות האינטרס הכלכלי הברור שיש למדינות, לרשויות הבריאות אין תקציב גדול כדי לחקור חומרים טבעיים בצורה איכותית ומסודרת, כפי שיש לחברות התרופות לחקור את החומרים מוגני הפטנט שלהם.
     
    יתכן והדבש כחומר ריפוי לפצעים, כיבים וכוויות, הינו אחד הפספוסים הגדולים של הרפואה המערבית.
    יתכן ודבורים הם המפעל הנייד המשוכלל ביותר בכדור הארץ לייצור חומרים אנטי-בקטריאליים ולחומרים מעודדי ריפוי רקמות.
     

    יתכן ולא.
    אבל בעתיד הקרוב לא נוכל באמת לדעת זאת.
     
    יש גם מחקרים שטוענים שדבש היה יעיל לריפוי לא רק של כיבים חיצוניים אלא גם של כיבי קיבה, באמצעות אכילה של דבש.
     
    אך על נושא זה ישנם אפילו פחות מחקרים שבדקו את העניין בצורה מסודרת.
     
    מה שבטוח, לשימוש בייתי בחתכים וכוויות קלות, שפשופים ופציעות קלות של ילדים בחצר וכדומה,
    כנראה שאתם יכולים להשתמש בדבש ללא חשש ובביטחון מלא.
     
    אם אתם חולי סכרת, או סועדים אדם שנמצא רוב היום באותה התנוחה (סכנה גדולה לפצעי לחץ) ורק מתחיל איזשהו פצע – נראה שלא רק שאין מה להפסיד מלנסות למרוח דבש על המקום, אלא יש הרבה מה להרוויח.
    אך אם הפצע לא מראה סימנים של שיפור – לכו להתייעץ בהקדם עם רופא מומחה לנושא.
     
    חשוב לציין שיש הבדל גדול בפוטנטיות (עוצמה) של סוגי דבש  שונים על פי סוג הדבורים שהפיקו אותו ועל פי סוג הפרחים שמהם הדבורים הפיקו אותו.
    ריכוז החומרים הפעילים והמגוון שלהם משתנה מאוד בהתאם לסוג הפרחים וכך גם התכונות הרפואיות של הדבש.
    נראה שלכל סוגי הדבש באשר הם, יש תכונות עוצמתיות מאוד כנוגדי-דלקת, מעכבי זיהומים וכמעודדי ריפוי פצעים וכיבים, אבל ראוי גם לעשות מחקרים שמשווים בין סוגי דבש שונים, בהתאם לסוג הפרחים ממנו הפיקו את הדבש.

    ישנו עוד פקטור שיכול להשפיע על יכולות הרפוי של הדבש.
    לו היו עושים מחקרים שמשווים בין תכונות הריפוי של דבש שעבר חימום, לבין דבש שלא עבר כל חימום. ישנן מולקולות הרגישות מאד לחום לחום וישנן כאלה יציבות מאד בחום. יתכן ויהיו הבדלים משמעותיים ביכולת של דבש "חי" (Raw) בריפוי פצעים בהשוואה ליכולת של דבש שעבר חימום (רוב מותגי הדבש הנמכרים עברו חימום וסביר להניח שבמחקרים שבדקו זאת, השתמשו בדבש שעבר חימום, מכיוון שזו צורת ההכנה הנפוצה יותר של דבש. יתכן בשימוש בדבש שלא חומם (Raw) היו מקבלים תוצאות טובות עוד יותר).
     
    אבל אלו כבר שלבים מתקדמים.
     
    מאוד מתקדמים.
     
    הלוואי ונגיע אליהם.
     
    שלכם,
    גיל יוסף שחר M.D

    אהבתם את המאמר?
    שתפו אותו עם הקרובים אליכם!


     
    אזהרה/ הסרת אחריות:
    מאמר זה הינו אינפורמטיבי בלבד ולא בא להחליף טיפול ויעוץ רפואי לכל מקרה לגופו. מטרת המאמר לחשוף את הקוראים לטיפולים שלא מוצעים על ידי הממסד הרפואי. אין לראות במאמר זה המלצה לפעול בניגוד להנחיות של הצוות הרפואי או להימנע מפניה לרופא. המרכז לרפואת הרמב"ם וד"ר גיל יוסף שחר לא ישאו באחריות לנזק שיגרם חלילה, או שיטען שנגרם משימוש בדבש על פני משחות קונבנציונליות.
     
    מקורות למאמר:
     
    1. Oryan A, Alemzadeh E, Moshiri A. Biological properties and therapeutic activities of honey in wound healing: A narrative review and meta-analysis. J Tissue Viability. 2016 May;25(2):98-118.
     
    2. Al-Waili N, Salom K, Al-Ghamdi AA. Honey for wound healing, ulcers, and burns;data supporting its use in clinical practice. ScientificWorldJournal. 2011 Apr 5;11:766-87.
     
    3. Molan P, Rhodes T. Honey: A Biologic Wound Dressing. Wounds. 2015 Jun;27(6):141-51. Review.
     
    4. Abd Jalil MA, Kasmuri AR, Hadi H. Stingless Bee Honey, the Natural Wound Healer: A Review. Skin Pharmacol Physiol. 2017;30(2):66-75.
     
    5. Al-Waili NS, Salom K,. Honey and microbial infections: a review supporting the use of honey for microbial control. J Med Food. 2011 Oct;14(10):1079-96.
     
    6. Makhdoom A, Khan MS,. Management of diabetic foot by natural honey. J Ayub Med Coll Abbottabad. 2009 Jan-Mar;21(1):103-5.
     
    7. ddy JJ, Gideonsen MD, Mack GP. Practical considerations of using topical honey for neuropathic diabetic foot ulcers: a review. WMJ. 2008 Jul;107(4):187-90. Review.
     
    8. Moghazy AM, Shams ME, in the treatment of diabetic foot ulcers. Diabetes Res Clin Pract. 2010 Sep;89(3):276-81.
     
    9. Lusby PE, Coombes A, Wilkinson JM. Honey: a potent agent for wound healing? J Wound Ostomy Continence Nurs. 2002 Nov;29(6):295-300. Review.
     
    10. Yapucu Güneş U, Eşer I. Effectiveness of a honey dressing for healing pressure ulcers. J Wound Ostomy Continence Nurs. 2007 Mar-Apr;34(2):184-90.
     
    11. Jull AB, Cullum N, Dumville JC, Westby MJ, Deshpande S, Walker N. Honey as a topical treatment for wounds. Cochrane Database Syst Rev. 2015 Mar 6;(3)
     
     
  • אהבתם את המאמר?
    הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים שעולים לאתר ועל הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
    זה חינם.
     
 
הרשמה לניוזלטר - חינם!
הרשמו וקבלו מידע על חידושים בתחום הבריאות, המלצות פשוטות לחיים בריאים ועדכונים על הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
דואר אלקטרוני *              

  
 
67,066
 איש מנויים לניוזלטר! ואתם?


מתנה חינם!
 

 







  

  

 

 

 


 
 
 
 
 
אהבתם את האתר?
נודה ללייק קטן.
הנה ההזדמנות בקליק אחד!