!
 
סל הקניות שלי
   
true-story-that-can-change-your-life
מאמרים מקצועיים

 

 




 
 
  •  
    סיפור אמיתי שיכול לשנות לכם את החיים

     

    סיפור אמיתי ולאחריו דגשים ותוספות
    מאת ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)



    את הסיפור הזה הם בחרו לשתף אותנו למען הכלל.
    את שמם הם לא מוכנים לפרסם.
    כאשר תקראו את הסיפור תבינו גם למה.
    מכל מקום, הלקח של הסיפור מאלף, יותר נכון מבהיל – גם ללא השמות.
     
    הם – בני זוג שהיו נשואים שנים רבות ולא זכו להיפקד בפרי בטן.
    כמו בכל הסיפורים, הם ניסו לעשות הכול – בדרך הטבע ובדרך שמעל לטבע.
    הם ביקרו אצל הרופאים המומחים הגדולים ביותר בתחום, ניסו מגוון גדול של שיטות טיפוליות, ומאומה לא קרה. 
    כחסידי חב"ד ובמיוחד ככאלה שמתגוררים בשכונתו של הרבי מליובאוויטש, הרבו להיכנס לחדר המזכירות של הרבי ולהותיר בקשות חוזרות לברכה, אך הרבי כמו התעלם מהן.
    ההתעלמות בלטה במיוחד בעת שהכניסו לרבי מכתב עם כמה שאלות. הרבי התייחס לכל הנושאים, מלבד לערירותם. 
    השנים הנוקפות לא שיפרו כמובן את הרגשתם.
    חברים ומכרים בגילם כבר עמדו עוד מעט להוביל את ילדיהם לחופה ואילו הם עדיין מצפים לפעיות של הילד הבכור שיפיגו את השקט הקודר השורר בין קירות ביתם.
     
    ערב אחד הם זכו להתקבל לפגישת 'יחידות' – פגישה אישית בחדרו של הרבי.
    כנהוג, הם הגישו לרבי פתק עם כל הנושאים עליהם ביקשו להתברך, והרבי בירכם כמעט על הכול. מהנושא הכי בוער להם, שב הרבי והתעלם.
     
    האישה לא יכלה לשאת את המעמד ופרצה בבכי תמרורים.
     "מדוע?", התייפחה מול פני הקודש, "מה עשינו? אם מוטל עלינו להשתפר ולהיטיב את דרכינו כדי להתברך, אנא יורה לנו הרבי את דרך התשובה!".
     
    פניו של הרבי הרצינו מאוד.
    הרבי אמר כי אחד משניהם פגע בעבר ביהודי, ועלבונו של הפגוע הוא שמונע מהם להתברך בפרי בטן!
    הרבי לא הוסיף לפרט ובני הזוג הבינו כי תם זמנם.
     
    כאשר יצאו מהחדר, ניסו שניהם לדלות מתהומות הנשייה מקרה בו אחד מהם העליב מישהו קשות.
    שעות על גבי שעות ניסו לשחזר אירועים שונים, אך לא הצליחו להיזכר בעלבון משמעותי שגרמו למישהו. היה להם ברור כי לא מדובר במילה לא מחמיאה שבטעות נשמטה מפיהם, אלא בהתרחשות הרבה יותר חמורה.
     
    פתאום 'נפל האסימון' אצל הבעל.
     "נראה לי שאני יודע על מה מדבר הרבי".
     הוא סיפר לאשתו כי בעבר הרחוק, בהיותו תלמיד ישיבה בבית-המדרש של הרבי בברוקלין, נערכה בקנדה חתונה של חבר. קבוצת תלמידים, שכללה אותו, התארגנה והזמינה אוטובוס שיסיע אותם לחתונה וממנה.
     
    מדובר בנסיעה בת שעות רבות.
    לאחר החתונה, בשעת לילה מאוחרת, יצא האוטובוס עם התלמידים לדרך חזרה.
    הנסיעה נמשכה על פני כל הלילה ובאופן טבעי כולם נרדמו.
    אחד מהתלמידים, ירא שמים במידה יתרה, לא ויתר גם באוטובוס על המנהג ליטול ידיים כשמתעוררים – סמוך למקום השינה, מבלי לפסוע קודם לכן אף פסיעה אחת.
    לשם כך הוא הכין ליד מקום הישיבה שלו ספל מים בתוך קערה, כדי שיוכל ליטול את ידיו מיד כשמתעורר.
     
    מיודענו, הבעל, היה שובב לא קטן והחליט לעשות מעשה קונדס.
    מיד כשנעצמו עיניו של אותו בחור, הוא לקח את הקערה עם ספל המים והחביא אותם.
    כאשר קטע הנהג את הנסיעה הארוכה ועצר להתרעננות, התעוררו כולם וירדו מהאוטובוס לחלץ עצמות ולשאוף אויר צח.
    גם אותו בחור ירא-שמים התעורר והופתע לגלות כי הקערה נעלמה לו.
     
    כחלק מיראת השמים שלו, הוא נמנע מלדבר לפני שנוטל ידיים.
    מה שנותר לו לעשות היה לנופף בידיו ולזעוק בקולי קולות "נו! נו!".
    החבר'ה היו משועשעים מהמחזה, במיוחד גיבור הסיפור, שהעלים את הקערה עם המים.
     
    הנהג שהיה עד למחזה המביש, ביקש מהבחורים לעשות לזה סוף, ולאחר דקות ארוכות ניאות הבחור השובב להחזיר למקום את מה שלקח.
    קל לשער כי ירא-השמים שהושם ללעג ולקלס נעלב עד עמקי נשמתו.
    ואכן, הדבר הראשון שאמר לאחר שנטל את ידיו, כיוון למי שהעלים לו את הקערה והספל: "לא אסלח לך על מה שעשית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא!".
     
    לבעל וגם לאישה הייתה תחושה ברורה כי זה המקרה.
    כעת, הכתובת כמו זעקה על קיר.
    למחרת, חיפש הבעל את אותו אברך ירא-שמים, שהתגורר בשכונתו.
    כאשר ראהו, ניגש אליו ושאלו אם זוכר את מה שעבר עליהם באותו לילה.
     
    "בוודאי שאני זוכר", הוא ענה ברורות, "אמרתי לך שלא אסלח לך ואני עומד בדיבורי: לא אסלח לך!".
    ניכר כי הפגיעה לא כהתה למרות השנים הרבות שחלפו מאז. 
    הבעל סיפר לאיש כי מגיע אליו בשליחות הרבי. "רחם עליי ועל אשתי.
    עד היום לא זכינו להתברך בילדים", התחנן מעומק ליבו. 
    כאשר שמע האיש שהרבי בתמונה הוא התרכך.
     "רק בגלל הרבי אני מוכן לסלוח". 
    כעבור פחות משנה הפכו בני הזוג להורים מאושרים. 

      
    עד כאן הסיפור.
    האמת היא שכל מילה נוספת מיותרת.
    המסר של הסיפור מבהיל.
    אדם לא זכה להביא ילדים לעולם במשך שנים רבות, בגלל שהוא פגע קשה באדם אחר, עשרות שנים קודם לכן, בהיותו נער!
    והסיבה שהוא לא זכה לילדים, היא לא רק בגלל הפגיעה, אלא בעיקר בגלל שאותו אדם לא סלח לו במשך כל אותן עשרות שנים!

    לסיפור הזה יש גם קשר חזק למצב הבריאות שלנו וליכולות הריפוי שלנו.
    מערכת חיסון חזקה ובריאה זקוקה לשלווה פנימית.
    כעס, רצון לראות נקמה (או אולי לקרוא לזה צדק...) הם מצבי נפש שעלולים להחליש את מערכת החיסון.

    לא פעם הגיעו אלי לקליניקה אנשים שפגיעה קשה מהעבר היא חלק מרכזי בהוויתם.
    ממש כך. זאת לא הגזמה.
    פגיעה שהם חוו היא חלק מרכזי בהוויתם!
    רובם היו מהצד הנפגע, אך חלקם היו מהצד הפוגע.
     
    בסיפור זה, שסופר מבעלי המעשה, ראינו שהקפדה של אדם שנפגע מאוד, יכולה לגרום נזק לפוגע.
    אבל כעסים גדולים עלולים לפגוע לא רק בפוגע, אלא גם בנפגע עצמו, בזה שכועס.
    פגשתי אנשים שעברו את גיל 50, בעלי משפחות, מצליחים כלכלית וכו', שלא שוכחים את הפגיעה מגיל 14.

    לא שוכחים?!? זו מילה עדינה.
    הם זוכרים את זה, כאילו זה קרה אתמול!
    אנשים רבים עוצרים בתוכם כעסים במשך עשרות שנים.
    הם "מתָחזקים" את הכעסים הללו והם נמצאים שם תמיד, בין אם במודע ובין אם בתת מודע.
    חשוב שנבין שכעסים כאלו, מעבר לפגיעה בצד השני (משהו שאולי אנחנו מעוניינים בו), פוגעים גם בנו.

    לפעמים, אם מזהים משהו תקוע בחיים, אנחנו צריכים לעצור ולהתבונן ולנסות להיזכר האם פגענו קשה באדם כלשהו.
    יתכן והעלבון הקשה שלו, הפגיעה הקשה שאותו אדם חווה והעובדה שהוא לא סלח לנו עד היום, גורמת לנו לבעיות בחיים שלנו.

    אם אנחנו נזכרים בכך, חשוב ללכת ולבקש סליחה ומחילה אמיתית, מכל הלב.
    (אם אותו אדם נפטר, על פי ההלכה יש לעלות לקברו יחד עם עוד עשרה אנשים, לפרט את הפגיעה ליד הקבר ולבקש סליחה ומחילה).

    ואם אנחנו יודעים שאנו אלה שחוו פגיעה קשה (בזה לא צריך להתבונן. אדם שחווה פגיעה ועלבון משמעותיים ובאיזשהו מקום לא באמת סלח לפוגע, לא צריך להתבונן יותר מידי כדי לדעת שאכן זה המצב)
    כדאי מאוד שנלמד איך לסלוח (לא קל בכלל) ונתאמץ לסלוח.
     
    המוטיבציה לסלוח באמת, היא כפולה:
     
    1. הכעס, הרצון לראות את הצד הפוגע חווה סבל (כעונש ראוי על מה שהוא גרם לנו) הם מצבי נפש שמחלישים אותנו.
      בין אם במודע ובין אם לא במודע.
      אנחנו רוצים להגיע למקום משוחרר, נקי וללא כעסים. בשביל עצמנו.
       
    2. יכול להיות שגם אנחנו פגענו בעבר באדם בצורה קשה. 
      וכשם שהיינו רוצים שיסלחו לנו, "מידה כנגד מידה", כך ראוי שאנחנו נסלח למי שפגע בנו.

    לסיפור הזה יש הרבה מסרים לחיים:
    1. לזכור כמה חשוב לא לפגוע. פגיעה יכולה לפגוע בנו, גם שנים רבות לאחר מכן.
    2. לדעת עד כמה חשוב לבקש סליחה מכל הלב, אם אנחנו יודעים שפגענו במישהו פגיעה משמעותית. זה לא יאומן כמה שנים אנשים יכולים "להחזיק" את הפגיעה בקרבם מבלי לסלוח.
    3. אם אנחנו הצד הנפגע, לזכור עד כמה חשוב לסלוח וללמוד איך לעשות את זה.

    אז איך סולחים?
    ראשית, מאוד מאוד קשה לסלוח לאדם שלא ביקש סליחה אמיתית.
    לכן כל כך חשוב לבקש סליחה.

    כאשר רואים שהאדם שפגע בנו באמת מבין שמה שהוא עשה היה לא ראוי (בלשון המעטה) ושהוא באמת מתחרט על כך ושהוא מבקש סליחה אמיתית מכל הלב, הרבה יותר קל לסלוח.

    אבל איך סולחים אם הפוגע מעולם לא ניגש וביקש סליחה?
    זה אכן לא פשוט בכלל ואת זה אני מלמד (בין היתר) בהרצאה שלי שנקראת "איזון מערכת העצבים ככלי לריפוי".
    ההרצאה הזו מועברת מספר פעמים בשנה.
    אם טרם שמעתם אותה, מומלץ לעקוב אחר הניוזלטרים שאנחנו שולחים ובהם אנחנו מיידעים על אירועים קרובים, כולל ההרצאה הזו.
     
    אבל עוד לפני כן, אנא הפיצו את הסיפור הזה בין כל מכריכם.
    אם רק אדם אחד יתעורר בזכות הסיפור הזה ויבקש סליחה מאדם שהוא פגע בו לפני שנים – זה שווה הכל!
    אם רק אדם אחד, יסלח לאדם שפגע בו לפני שנים, בזכות הסיפור הזה - זה שווה הכל!
    אם יש לכם ילדים בגיל הנעורים, תנו להם לקרוא את הסיפור הזה.
    אם הוא יגרום רק לנער/ה אחד/ת להיות רגישים יותר לזולת ולהימנע מפגיעה קשה בחבר/ה – זה שווה הכל!

    הסיפור הזה יכול כפי שראינו, להביא חיים לעולם.
    והוא גם יכול להציל חיים.
    גם את החיים של הפוגע וגם את החיים של הנפגע.
    הוא יכול לגרום להם להגיע לשלוות נפש פנימית שמעולם לא הייתה להם.
    הוא יכול לחזק את מערכת החיסון שלהם ולגרום להם לריפוי.
    וגם אם לא מדובר בהצלת חיים, אלא רק בשיפור איכות החיים – זה שווה הכל.

    שתפו את הסיפור הזה.
    המסר שלו יכול להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב.
     
    שלכם,
    גיל יוסף שחר MD


     
    נ.ב הסיפור הזה פורסם במקור בעלון 'הגאולה - מעניין ועכשווי'. תודה למערכת העלון שהסכימו שנחלוק ונשתף את הסיפור הזה.
  • מעוניינים לדעת כאשר מאמרים חדשים עולים לאתר?
    הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים ועל הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
     
 
הרשמה לניוזלטר 
הרשמו וקבלו מידע בעל ערך רב לבריאותכם ועדכונים על הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
דואר אלקטרוני *              

  
 
101,245
 איש מנויים לניוזלטר! ואתם?


מתנה חינם!
 
 



 
 

 





 


 


  

 

 

 
 
 
 
 
אהבתם את האתר?
נודה ללייק קטן.
הנה ההזדמנות בקליק אחד!