מהו הנס הגדול ביותר שהתרחש אי פעם ומה הקשר שלו לתהליכי ריפוי והחלמה?

ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)

בג' תמוז לפני כ – 3300 שנה התרחש הנס הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית.
ביום זה אמר יהושע בן נון לעיני כל ישראל את הפסוק המפורסם "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" (יהושע י, יב) ואז השמש נעצרה, והצבא של יהושע בן נון היה יכול להמשיך בקלות לאור יום, במרדף אחרי צבאות מלכי האמורי הנסוגים ולהרוג בהם.

(המקור לכך שנס זה התרחש בג' תמוז הינו הספר 'סדר עולם רבה' (פרק יא).
זהו ספר קדום שנכתב לפני כאלפיים שנה. הוא מלקט מסורות שעברו בעל פה מאב לבן ומרב לתלמידו, על תאריכים של מאורעות חשובים בתולדות עם ישראל).

על פי חז"ל, המופת הזה גדול יותר מהמופתים שעשה משה רבינו.
אף המקרא עצמו מתאר את הנס הזה כנס הגדול ביותר שהתרחש אי פעם: "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו" (יהושע י, יד).

כדי להבין מה הקשר של הנס הזה, שבו השמש נעצרה, לחיים שלנו היום בכלל ולריפוי מחלות בפרט, צריך לצלול עמוק יותר לאחת הקושיות הגדולות שיש על הנס הזה

לכאורה, כל הנס הזה אינו מובן.
אם הקב"ה רצה לעשות נס ולגרום להשמדתם של צבאות מלכי האמורי, מדוע לא עשה זאת ישירות?
מדוע לא הרג אותם בעצמו?
ומדוע יהושע, שחשש שהחושך ימנע ממנו לרדוף אחרי מלכי האמורי, מבקש מהקב"ה שיעשה נס זה ולא מבקש ממנו שיעזור לעם ישראל להשמיד את האמורי במהירות, לפני שתשקע החמה, או שפשוט מבקש מהקב"ה שיהרוג אותם ישירות? אם כבר מבקשים נס, למה לא לבקש את הנס האולטימטיבי?

השאלה מתחזקת עוד יותר, כאשר רואים שבפסוק הקודם כתוב מפורשות שהקב"ה סייע גם למלחמה במלכי האמורי והרג בהם ישירות: "וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב" (יהושע י, יא).

זאת אומרת, לא רק שהקב"ה השתתף באופן פעיל וישיר במלחמה ("השליך עליהם אבנים גדולות מן השמיים"), אלא שתרומתו לניצחון הייתה החלק העיקרי והמרכזי! ("וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב").

אם כך, מדוע לא השלים הקב"ה את המשימה בעצמו?

הרי היה יכול להשליך עוד כמה אבנים גדולות מן השמים ולחסל לחלוטין את מלכי האמורי.
מדוע הוא עשה (לכאורה) "עבודה חלקית" והעדיף במקום זה, לעשות נס פלאי – לעצור את השמש כדי לאפשר לצבאו של יהושע בן נון להמשיך במרדף ולהרוג במלכי האמורי?

יתרה מזאת, השלכת אבנים מן השמים על צבא מלכי האמורי, היא נס מקומי.
אמנם נס, אבל נס קטן יחסית.
לעומת זאת, עצירת גרמי השמים, היא שידוד כל מערכות הטבע!
לנס זה הייתה השפעה על העולם כולו.
ידוע שהקב"ה לא עושה ניסים לחינם ואם אפשר "לפתור את הבעיה" בנס קטן, זה מה שאכן קורה ולא משנים את כל חוקי הטבע, אם הדבר לא נצרך.

מדוע אם כן, בכל זאת עשה הקב"ה דווקא נס זה, שכפי שמעידה התורה, לא היה כמותו ולא יהיה כמותו, מבחינת עוצמת שבירת חוקי הטבע?

התשובה לשאלה הזו עמוקה.
אנחנו נבראנו בצלמו של הבורא ("בצלם אלוקים ברא אותו").
כלומר, הוא ברא אותנו במתכונתו.
כשם שהוא בורא עולמות, מחדש ויוצר, הוא נתן לנו את האפשרות לעשות את כל אלה.
לכן התענוג הכי גדול של האדם הוא העשייה והיצירה של משהו חדש.
אדם נהנה כאשר הוא מחדש משהו בעולם, שלא היה קודם, כפי שאומרת הגמרא: "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו" (בבא מציעה לח/ א).
כלומר, אדם מעדיף לקבל מעט, אבל שזה יהיה משהו שמגיע לו בזכות מעשיו, מאשר לקבל הרבה, כאשר לא מגיע לו.
אדם לא ירגיש תענוג וסיפוק ,כאשר הוא יקבל משהו שהוא יודע שלא מגיע לו.
מכיוון שהבורא רוצה לגרום לנו לתענוג הגדול ביותר, הוא מאפשר לנו ליצור, לעשות, לחדש וממש לברוא עולמות ולעשות זאת בעצמנו ולא לקבל זאת מן המוכן.

הקב"ה רצה שעם ישראל ינצח בעצמו את מלכי האמורי, בדרך הטבע ולא שהוא יעשה עבורם את כל העבודה.
הוא אכן סייע, אבל נתן לעם ישראל להשלים את המלאכה והרי ידוע "שאין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה" (מדרש דברים רבה ח, ד ומקורות נוספים).

יהושע ידע והבין זאת.
הוא רצה לתת ישראל את התענוג בניצחון על מלכי האמורי ולכן לא ביקש מה' שישמיד אותם, אלא רק שיצור את "התנאים הטכניים", שיאפשרו לבני ישראל לנצח במלחמה בדרך הטבע.
הנס עצמו של "שמש בגבעון דום" לא גרם לניצחון.
אחרי שהאיר אור היום הטבעי של השמש, היו צריכים יהושע ובני ישראל לרדוף ולהילחם עם האויבים בדרך הטבע.
זאת אומרת שהנס העצום הזה, שנראה ממש כשבירת כל חוקי הטבע (ומבחינה מסוימת הוא אכן כזה), כל מטרתו היא בעצם לא לצאת מדרכי הטבע, לא שהקב"ה ישמיד בעצמו את מלכי האמורי בדרך ניסית ("אבנים מן השמים"), אלא לאפשר לדברים לקרות בדרך הטבע, בהכרעת האויב בדרך טבעית.

מזווית הראיה של האדם ומטרת קיומו כאן בעולם, הנס הזה הוא לא שידוד מערכות הטבע, אלא בדיוק הפוך! זהו נס "קטן", המינימלי ביותר שאפשר היה לעשות, נס כזה שרק מאפשר לאדם לבצע את מלאכתו בדרך הטבע (ואם בשביל זה צריך לשבור את כל חוקי הפיזיקה, הרי זה מה שיעשה).
מכיוון שכל בריאת העולם היא בשביל האדם, שבירת כל חוקי הפיזיקה הופכת להיות משהו "טכני" כדי לאפשר לאדם ליצור בעצמו ולהגיע לפיסגה בעצמו.
הקב"ה בחר בנס המינימלי ביותר כדי להגיע למטרה הזו.
כך שמזווית ראיה אחת זהו הנס הגדול ביותר ומזווית ראיה שניה, זהו הנס הקטן ביותר.

איך כל זה קשור לחיים שלנו בכלל ולריפוי מחלות בפרט?

לפעמים, הנס שהקב"ה עושה איתנו, הוא לא שהוא פותר לנו את כל הבעיות, מחסל את כל אויבינו ומרפא את כל תחלואינו.
לפעמים (ולמעשה ברוב המקרים), בדיוק כמו במקרה של "שמש בגבעון דום", הוא רק יוצר את התנאים שיאפשרו לנו לפתור את הבעיה בעצמנו, לנצח את אויבינו ולרפא את עצמנו.
הקב"ה מסייע לנו, אבל לא מכריע עבורינו את המאבק.
הוא מאפשר לנו להילחם.
הוא נותן לנו הזדמנות להיות שותפים לניצחון.
לפעמים אדם מתפלל שהגידול יעלם, שהדלקת הכרונית תתרפא, שהתפקוד יחזור להיות כמו שהיה פעם וכו', וזה לא קורה.

האדם עלול לחשוב שהקב"ה לא שמע לתפילתו.
אבל לא פעם, הוא שמע גם שמע!
לא פעם הוא זימן לך את המטפל שיוכל להכווין אותך כיצד לרפא את עצמך.
לא פעם, הוא שלח אותך לרופא שנתן לך תרופה, שאולי לא מרפאת את המחלה, אבל נותנת לך עוד זמן להילחם בכוחות עצמך ולהכריע את המחלה.
לא פעם, הוא שלח לך באמצעות חבר או קרוב משפחה, ספר או קישור למאמר באינטרנט שנותן לך כלים ומוטיבציה לרפא את עצמך.

צריך "להקשיב" לבריאה.
לשמוע ולראות איך הקב"ה מסייע לנו בלי הרף.
הוא לא עושה עבורינו את העבודה, אלא יוצר עבורנו את התנאים, כך שאנחנו נוכל לעשות אותה ולהצליח.
גם כאשר אנחנו מתפללים לסיוע של הקב"ה, כדאי ללמוד מיהושע בן נון.
לא בהכרח לבקש שהגידול יעלם.
לבקש שהקב"ה ייתן לנו את הכוחות ואת הכלים והמידע שאנחנו זקוקים לו על מנת להעלים את הגידול.
לבקשה כזו יש סיכוי גדול יותר להתקבל.

לא לבקש לזכות בלוטו או להיות עשיר.
לבקש למצוא את העיסוק, או התפקיד שיאפשר לנו ליצור הרבה כאן בעולם ולקבל תמורה ראויה עבור כך.
התפילה היא כלי מרכזי ועוצמתי בריפוי מחלות, אבל צריך לדעת מה לבקש (וגם איך לבקש, אבל זה כבר נושא למאמר נפרד).

ג' תמוז הוא יום שבו ירדו מסרים חשובים מאוד לעולם

מסר אחד הוא, שירדנו לכאן לעולם כדי לעשות את הדברים בעצמנו, כדי להיות דומים לבורא (הוא עושה הכל בעצמו. אין מישהו אחר שיעשה עבורו…).

המסר השני הוא שאנחנו לא לבד.
זה לא שנזרקנו לכאן לעולם וננטשנו להתמודד לבד מול המציאות הקשה.
הקב"ה עוזר לנו בכל שעל ושעל (ומי שמתבונן, רואה זאת) ומכוון אותנו בכל רגע ורגע.
הוא שולח אלינו שליחים ויוצר עבורנו את התנאים שיאפשרו לנו להביא לידי ביטוי את היכולות והכישרונות שלנו.
אבל את העבודה עלינו לעשות בעצמנו, או לפחות להשלים אותה.
לא פעם, הוא עושה עבורנו את הצעד הראשון (כמו במקרה של מלחמת יהושע ומלכי האמורי), אבל אם ננוח על זרי הדפנה ולא ננצל את ההזדמנות, ההצלחה תהיה זמנית.

כך גם בריפוי מחלות.
לא פעם, הגידול "נעלם".
בבדיקת ה – CT לא רואים כלום.
"המרקרים של הסרטן" ירדו לנורמה.
הניתוח + הכימותרפיה + ההקרנות הצליחו.

במקרים רבים לצערנו, מדובר בניצחון זמני.
הניצחון הזה הרי לא קרה בזכות עבודתנו, אלא בזכות הניתוח והכימותרפיה.
לא פעם, לצערנו הרב, נשארים כמה תאי סרטן שהצליחו להתחמק.
והם ממשיכים להתרבות ושולחים גרורות.

גם אם אתם "נקיים" מסרטן, יתכן וזו העזרה של הקב"ה, שדאג שתקבלו את הטיפול הרפואי המתאים שישמיד את רוב תאי הסרטן (כמו שהקב"ה השמיד ישירות את רוב חיילי מלכי האמורי, אבל לא את כולם…) וזאת כדי לאפשר לכם לחסל את תאי הסרטן האחרונים שנשארו.

אל תנוחו על זרי הדפנה.
צבא האמורי כמעט חוסל לחלוטין.
הפליטים ברחו לעמק.
עם ישראל היה יכול לחדול מלרדוף אחריהם. הם הרי נצחו!
אבל יהושע בן נון, הבין שיש לסיים את המלאכה בעצמנו.
לא רק שהוא לא התחיל בחגיגות הניצחון, אלא הוא מתפלל לקב"ה שיעשה נס שכמותו לא היה וכמותו לא יהיה, לעצור את השמש, לא פחות מזה!
וזאת כדי לאפשר לעם ישראל להכריע את צבא האמורי עד האחרון שבהם.

אז גם אם קיבלתם תרופה שהורידה את לחץ הדם, או איזנה את רמות הסוכר, או הורידה את רמות הכולסטרול, או פתרה את בעיית הצרבת, או העלימה את הגידול, תזכרו שעכשיו העבודה היא שלכם.

אם לא תעשו את העבודה, עלול חלילה להיות מצב שהמחלה תחזור ביתר שאת.
התרופה היא לא פעם האמצעי הטכני שהקב"ה שולח לכם, כדי לתת לכם עוד זמן לעשות את העבודה, בדיוק כשם שהוא מנע מהשמש לשקוע, כדי לתת לעם ישראל את הזמן לעשות את העבודה בעצמו. כדי לאפשר לעם ישראל להיות שותף בניצחון.

מהי העבודה בריפוי מחלות?

זה לא על רגל אחת, אבל במשפט אחד, העבודה היא שינוי דפוסי החשיבה, שינוי הרגלי התזונה, התנועה, הנשימה, עבודה רגשית ורוחנית, תיקון המידות ועוד ועוד.

מסר נוסף וחשוב מהסיפור הוא שגם אם עשיתם את העבודה וניצחתם, אל תגידו (גם לא במחשבה או רק בלבבכם) "כחי ועוצם ידי" (דברים ח, יז).
אל תחשבו שניצחתם את המלחמה בזכות העוצמה שלכם.
אל תחשבו שהתעשרתם בזכות הכישרון שלכם.
אל תחשבו שניצחתם את המחלה הקשה בזכות העבודה הרוחנית שעשיתם, הדמיון המודרך, שינויי התזונה ועוד.
עם ישראל התאמץ ונלחם בכל כוחו.
למרות זאת סיום הסיפור הוא במילים "ה' נלחם לישראל" (יהושע י , יד), כדי להזכיר לנו שגם אם אנחנו נלחמנו וניצחנו, זה לא היה קורה בלי הסיוע של הקב"ה.
את רוב העבודה הוא עשה עבורינו.
הוא רק נתן לנו את הזכות לקחת חלק בניצחון.
גישה שיש בה הרבה ענווה והבנה למוגבלות של כוחנו.

לימדו מיהושע בן נון.
תתפללו שהקב"ה ייתן לכם את הכוחות והתנאים שיאפשרו לכם לנצח.
לא פעם, הגאולה – הן הפרטית של כל אדם ואדם מייסוריו והן הגאולה הכללית של כל עם ישראל, מתעכבת כדי לאפשר לנו להיות שותפים בהבאת הגאולה הזו. שותפים לעשייה.
שותפים למעשה בראשית.
הקב"ה נותן לנו את הזכות לקחת חלק בהבאת הגאולה.
הן גאולה לחיים הפרטיים שלנו והן הגאולה האמיתית והשלמה לכל עם ישראל ולכל העולם כולו.
אם לא ננצל את הזכות הזו, או שלא נזכה חלילה לראות בעיננו את הגאולה, או שלא נרגיש את התענוג העצום בלהיות אלו שהביאו את הגאולה.
תענוג שבשבילו נברא העולם (כך כתוב בספרי קבלה וחסידות).

לפעמים אדם עלול להרגיש שהוא ננטש על ידי הבורא. שהוא לבד מול כל האתגרים.
חשוב להפנים שאנחנו אף פעם לא ננטשים.
מדובר בהסתר שכל מטרתו היא לגרום לנו להוציא מהכח אל הפועל את הכוחות הטמונים בנו.
הסתר שמטרתו לאפשר לנו להיות חלק מהנצחון.
בג' תמוז בכל שנה, יורד האור הרוחני שמאפשר לנו להפנים את המסרים הללו.
הלוואי ונזכה להפנים אותם.

שלכם,
גיל יוסף שחר MD

אהבתם את המאמר?