!
 
סל הקניות שלי
   
elders-kids-win-win
מאמרים מקצועיים

 

 




 
 
  •  
    היוזמה שיכולה להאריך חיים יותר מכל תרופה!


    מאת ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
     

    במקום לספר מהי היוזמה הזו, צפו בסרטון קצר שמציג אותה במלואה.
    מתחת לסרטון אני מרחיב על היתרונות של יוזמה מדהימה זו ועל מה אפשר לעשות אם היא לא רלוונטית להורים שלכם לעת עתה.
    הסרטון ממש מרגש.
    הדבר הראשון שעלה לי בראש כשצפיתי בו היה - איך לא עשו את זה קודם?


    היוזמה להקים גן ילדים בתוך דיור מוגן / בית אבות היא לא פחות מגאונית.
    אין ספק שזהwin-win-win  לכל הצדדים (לקשישים, לילדים ולמדינה)
    בגיל המבוגר שכיחים מאוד מצבים של דכאון, בדידות, דכדוך, חוסר משמעות לחיים ועוד.

    השילוב של גן ילדים בתוך דיור מוגן / בית אבות תתן לאותם קשישים סיבה טובה לקום בבוקר.
    היא תוסיף להם שמחה, כי אין כמו ילדים קטנים כדי להביא שמחה.
    היא תתן להם משמעות. יהיה להם תפקיד.
    יהיה להם חלק בתרומה להתפתחות הילדים.

    היוזמה הזו בעצם מחקה את מה שהיה פעם.
    בעבר, הלא כל כך רחוק, גרנו בסוג של חמולות.
    ההורים הצעירים יצאו להביא פרנסה / ציד / ללקט ואילו הסבא והסבתא, או אפילו הסבא רבה והסבתא רבתה נשארו לשמור על הנכדים/נינים.
    היום, הקשר הזה נותק.
    בחלק ניכר מהמשפחות הילדים והנכדים בכלל גרים בעיר אחרת ותדירות הביקורים נמוכה.
    וגם אם גרים באותה עיר, לא מדובר על שהות יומיומית עם הנכדים/נינים.
    לצערנו, חלק גדול מהקשישים נמצאים יחסית בבדידות.

    דכאון מקצר חיים.
    אין ספק שהשהיה בסביבת ילדים קטנים, מוסיפה הרבה שמחה, עניין, סיבות לצחוק ועוד.
    ילדים יודעים להעניק אהבה תמימה.
    אין לי ספק שהיוזמה הזו תמנע ביקורים רבים אצל רופאים, תפחית כאבים ותאריך חיים כפשוטו .
     
    לא לכל הקשישים יש משפחה עם ילדים ונכדים.
    וגם אלו שיש להם, לא תמיד הם מבקרים בתדירות ראויה.
    היוזמה הזו תתן מענה לכל אותם קשישים.
     
    היום כבר יודעים שאדם צריך משמעות. יותר מכל דבר אחר.
    ויקטור פרנקל גילה את זה באושוויץ וכבר כתב על זה בספרו רב המכר "האדם מחפש משמעות".

    יש שני דברים שהשילוב בינהם מקנה משמעות:
    1. נתינה
    2. אחריות

    השהיה עם הילדים בגן משלבת בדיוק את שני הדברים האלו.
    דיירי הדיור המוגן משחקים עם הילדים, קוראים להם סיפורים, אולי מלמדים אותם להבחין בין חיות, צורות וכדומה, מרכיבים איתם פאזלים ועוד ועוד.
    הם נותנים להם מזמנם ומחוכמת החיים שלהם.
     
    באיזשהו שלב, סביר להניח שהם יקשרו לילדים וירגישו מחויבות להגיע.
    הם יודעים שאם הם לא יגיעו, הילד איתו הם משחקים/ קוראים לו כל יום סיפור, ישאל איפה הם ואולי יהיה קצת עצוב.
    הם ירגישו שיש להם אחריות, גם אם לא רשמית.

    ומה לגבי אנשים מבוגרים שגרים בביתם ולא בדיוק מוגן / בית אבות?
    חשוב מאוד למצוא פעילות התנדבותית בעמותה כזו או אחרת, הכוללת בתוכה שני מרכיבים אלו: נתינה ואחריות.
    וזה נכון לא רק לאנשים בגיל מבוגר.
    זה נכון לכל גיל.

    ולא צריך לחכות לפנסיה. אפשר וצריך לעשות זאת גם במקום העבודה.
    מומלץ וכדאי לקחת במקום העבודה תפקיד עם אחריות.
    דווקא התפקידים של "הראש הקטן" שאולי אין בהם סטרס כמו בתפקידים אחרים, הם מתכון די בטוח לתסכול, דכדוך ובהמשך חלילה גם דכאון.

    אנשים צריכים להרגיש שצריכים אותם.
    שהם חשובים. שהם תורמים. שהם עושים טוב לסביבה.

    וכאשר יש לך אחריות על משהו, גם אם זה רק לארגן יום כיף לכל העובדים, או לדאוג לסביבת עבודה נעימה יותר וכו', אלו דברים שיתנו לך משמעות, שמחה וסיפוק רב.
    אז בכלל בחיים, אל תחפשו להיות "ראש קטן".
    חפשו היכן אתם יכולים לתרום.
    הציעו את עצמכם למשימות שאתם מאמינים בהם.
    קחו על עצמכם אחריות כלשהי במקום העבודה.
    אתם הרי במילא מגיעים לעבודה. אז למה לא להגיע בכיף?

    לקיחת תפקידים, התנדבות לתפקידים במקום העבודה, תקנה לכם סיפוק, תגדיל את תחושת השייכות שלכם למקום העבודה, תחבר אתכם לאנשים שעובדים יחד איתכם ומעבר לתרומה לכל הסובבים אתכם, אתם אלו שתצאו נשכרים מכך יותר מכולם.

    אם כבר פרשתם לפנסיה, חפשו עמותה שאתם מתחברים לשליחות שלה.
    תתנדבו. קחו עליכם תפקיד בעמותה שמשלב נתינה וכולל בתוכו אחריות.
    אל תפחדו מאחריות. בדיוק להיפך.
    היא תתן לכם תחושת משמעות, סיפוק ושמחה.
     
    היוזמה הזו של גן ילדים בתוך דיור מוגן היא באמת רעיון מתבקש.
    המדינה יכולה וצריכה לתמוך ולעודד יוזמה זו.
    היא יכולה לעשות זאת במספר דרכים:
     
    1. חקיקה שמחייבת כל מוסד חדש שמוקם לקשישים, או דיור מוגן חדש שנבנה, להקצות שטח לצורך גן ילדים.
    2. השתתפות המדינה במענק למוסדות דיוק מוגן קיימים/בתי אבות לצורך הקמת גם ילדים.

    מספר הילדים בכל שנתון רק הולך וגדל ולכן העיריות והמועצות המקומיות במילא מסיבות מבנים קיימים לגני ילדים, או בונות גני ילדים חדשים.
    אז למה לא להשקיע את הכסף הזה, בהקמת גן בדיור מוגן / בית אבות?
    דרוש כאן רק רצון וקבלת החלטה ואולי עידוד קל כהשתתפות נוספת מצד המדינה.
    אין ספק שאם למדינה יש קצת שכל, היא תשקיע בכך.

    אין ספק שכל השקעה במיזם כזה תחזיר את עצמה עשרות מונים, בקיצור תורים לרופא מומחה, בדיקות הדמיה יקרות, פרוצדורות רפואיות כאלה ואחרות, הפחתה בימי אשפוז, הפחתה בשימוש בתרופות מרשם והארכת חיים.

    כמובן שגם הילדים יוצאים נשכרים מאוד מנוכחות המבוגרים.
    הן בתשומת לב אישית יותר של אדם מבוגר, שמשחק איתם, קורא להם סיפורים, מלמד אותם והן בכך שהם לומדים לעזור ולסייע לאלו מהם שמתקשים.

    איך אפשר לקדם את המיזם המקסים הזה עוד ועוד? מה אנחנו יכולים לעשות בנידון?
    1. לדאוג לעצמנו לחיים של משמעות. לוודא שיש לנו עיסוק שכולל בתוכו נתינה ואחריות. בכל תפקיד ובכל מקום ניתן ליצוק את התכונות הללו הנדרשות לחיים של משמעות.
    2. לבקר את ההורים המתבגרים וכמובן להביא את הנכדים.
    3. לנסות לעודד את ההורים המתבגרים, למצוא לעצמם עיסוק או להתנדב בעמותה כלשהי ולתרום מניסיונם וחכמת החיים שלהם.
    4. לשתף כתבה זו. אולי בזכות השיתוף היא תגיע ליזמים שבונים דיור מוגן / מפעילים דיור מוגן ו/או לקובעי המדיניות בעיריות השונות/המועצות המקומיות, או אפילו לקובעי המדיניות במדינה.

    שלכם,
    גיל יוסף שחר MD

     
    ____________________



     






  • אהבתם את הכתבה?
    הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים שעולים לאתר ומידע על הפעילות שלנו ברחבי הארץ



     
 
הרשמה לניוזלטר - חינם!
הרשמו וקבלו מידע בעל ערך רב לבריאותכם ועדכונים על הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
דואר אלקטרוני *              

  
 
94,378
 איש מנויים לניוזלטר! ואתם?


מתנה חינם!
 


 













 



  



 

 

 
 
 
 
 
אהבתם את האתר?
נודה ללייק קטן.
הנה ההזדמנות בקליק אחד!