הרלוונטיות של יציאת מצרים לכל אחד ואחת מאיתנו

ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
יציאת מצרים

המילה 'תורה' היא מהשורש הוראה.
חז"ל מלמדים אותנו שהתורה היא לא רק ספר היסטוריה שמתאר מה קרה לאבותינו במדבר, אלא גם ספר הוראה לחיים.

מה היא ההוראה לחיים שלנו היום מסיפור יציאת מצרים שהתרחש לפני יותר מ – 3000 שנה?

לסיפור יציאת מצרים יש מספר מסרים חשובים לחיים של כולנו ובמיוחד לתהליך ריפוי מחלות.
עם ישראל היה עם של עבדים במצרים.
גם מבחינה רוחנית הם היו במצב קשה מאוד.
בלשון חז"ל הם היו ב'מ"ט (49) שערי טומאה' ועוד רגע אחד הם היו מגיעים למצב שהם כבר לא היו מסוגלים לצאת ממצרים ולהציל את עצמם.

כאשר הייתה להם את ההזדמנות לצאת סוף סוף ממצרים, אחרי מכת בכורות, הם ניצלו את ההזדמנות מייד, למרות שהם לא היו מוכנים.
לא הייתה להם שום צידה לדרך.
אפילו לחם לא הספיקו להכין – "וישא העם את בצקו טרם יחמץ" (שמות יב, לד).
הם היו יכולים בקלות להגיד לעצמם משפטים כגון:
"במדבר הרי אין אוכל. צריכים להתארגן כמו שצריך ורק אז לצאת למסע".
"לפחות נאפה את הלחם לימים הראשונים, כדי שנוכל לשרוד במדבר".
"היינו מאתיים ועשר שנים במצרים, עוד כמה ימים לא יעשו את ההבדל".

חז"ל מספרים לנו שאם הם היו אומרים לעצמם משפטים אלו ומעכבים את יציאתם, הם היו מחמיצים את ההזדמנות ונשארים במצרים עד סוף כל הדורות.

יש מצבים בחיים בהם אסור לחכות "שהכל יהיה מוכן" ושכל התנאים יבשילו למסע.
יש מצבים בחיים שיש לעשות את השינוי עכשיו, מכיוון שכל רגע שעובר מגדיל את הסיכון שלא נוכל לעשות את השינוי במועד מאוחר יותר (בין אם נהיה חלשים פיזית ובין אם לא נמצא את כוחות הנפש לביצוע השינוי).

לא פעם אנחנו נמצאים "בעבדות" – אנחנו יודעים שאנחנו לא חיים באופן הנכון ואנחנו יודעים שאנחנו פוגעים בבריאותנו.
לא פעם אנחנו אומרים לעצמנו משפטים כגון:
"אתחיל לטפל בעצמי אחרי שאצא לפנסיה ויהיה לי זמן / כאשר יסתיים הפרויקט החשוב / בקיץ".
"אתחיל לעשות ספורט באופן תדיר וקבוע אחרי שירד הלחץ בעבודה / כשהילדים קצת יגדלו ויהיה לי יותר פנאי".
"אתחיל להשקיע בתזונה שלי אחרי שאסיים את הדוקטורט / אחרי שאגיש את עבודת הגמר בלימודים / אחרי הבחינות / אחרי שאצא לחופשת לידה".
ועוד ועוד משפטים בסגנון זה.

יש מצבי בריאות שבהם ברגע אחד, כהרף עין, המצב הבריאותי מתדרדר והופך להיות לא פעם בלתי הפיך.
זה יכול להיות התקף לב, שפוגע בצורה בלתי הפיכה באיזור כלשהו בשריר הלב ומשאיר את האדם עם נכות קשה וזה עלול להיות אירוע מוחי, שמשאיר את האדם עם פגיעה תפקודית וקוגניטיבית קשה.
לא תמיד יש את הפריבילגיה לחכות שכל התנאים יבשילו ושיהיה לנו את הפנאי הנפשי והגשמי לעשות את השינוי.
אסור לדחות את היציאה למסע של החלמה וריפוי, גם אם נראה לנו שזה לא בדיוק העיתוי המתאים, כי לפעמים זה עלול להיות מאוחר מידי…
זה המסר הראשון של סיפור יציאת מצרים.

המסר השני הוא לא פחות חשוב.
עם ישראל יצא ממצרים למסע אל הלא נודע.
הם לא ידעו איך הם יסתדרו במדבר.
מאיפה יהיה להם לחם ומים, כמה זמן יארך המסע ולאין בדיוק הם יגיעו.
הם גם לא ידעו האם הם בכלל יצליחו להימלט ממצרים או שהמצרים ירדפו אחריהם להשמידם.
למרות כל האי וודאות, הם החליטו שהם יוצאים לדרך.

לא פעם אנשים חוששים לעשות שינוי תזונתי משמעותי.
הם לא יודעים איך הם יסתדרו, האם יהיה להם מה לאכול, האם הם יחזיקו מעמד בתזונה החדשה, איך הם ירגישו, האם הם יהיו רעבים כל הזמן ועוד ועוד חששות ואי וודאות לגבי התהליך.
גם תהליך החלמה ממחלה קשה, הוא מסע אל הלא נודע.
אתה לא יודע כמה זמן ימשך תהליך הריפוי ואתה לא יודע לאין בדיוק תגיע, אתה לא יודע איך תרגיש תוך כדי ואתה גם לא יודע אם זה בכלל יצליח.
הרבה אתגרים ואי וודאות מחכים בדרך.

המסר של סיפור יציאת מצרים הוא שאסור לדחות את היציאה למסע של החלמה עד שנדע בוודאות לאין נגיע ואיך זה הולך להיות.
העיקר זה לצאת לדרך.
תמיד אפשר לשנות מסלול תוך כדי תנועה.
הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות זה לשבת על הגדר ולהמתין.
לא צריך לחשוש מאי וודאות.

חז"ל מספרים לנו שלא כל עם ישראל יצא ממצרים.
רק אחד מכל חמישה יצא ממצרים (ועל פי דעות אחרות רק אחד מכל חמישים ויש דעה שרק אחד מחמש מאות!).
כלומר, רוב רובו של עם ישראל העדיף להישאר עבדים במצרים מאשר לצאת אל הלא נודע!
לא פעם גם אנחנו מעדיפים להישאר במקום שלא טוב לנו להיות בו, רק כי אנחנו לא יודעים מהי בדיוק האלטרנטיבה.
המסר השני של סיפור יציאת מצרים הוא שאם אתם מרגישים שאתם "במצרים" בכל תחום בחיים ובמיוחד בתחום הבריאות והריפוי, אל תחכו לידיעה הברורה איך יוצאים משם ומה האלטרנטיבה, כי עלול להיות מצב שהידיעה הברורה הזו לעולם לא תגיע…
צאו לדרך, גם אם התנאים לכאורה נראים כנגדכם. זכרו את עם ישראל שיצא לדרך ארוכה במדבר ללא כל ניסיון בניווט וללא כל ציוד מתאים למסע שכזה.

המסר השלישי של סיפור יציאת מצרים חשוב לא פחות משני המסרים הקודמים.
עם ישראל לא הוציא את עצמו ממצרים.
הוא היה צריך שמישהו חיצוני, שלא היה עבד, יבוא ויוציא אותם – משה רבנו.
עם ישראל היה זקוק גם לאדם מבחוץ, שיבוא ויגיד להם שיש לצאת ממצרים ושהגיע הזמן לכך.
בנוסף, עם ישראל היה זקוק לאדם, שבפועל ינחה אותם בדרך וילווה אותם בתהליך הזה.

משה רבנו לא היה אחד מבני ישראל המשועבדים לפרעה.
הוא גדל בארמון המלך ובכלל את רוב חייו הוא בילה במדבר, בארץ מדיין (לאחר שהוא הרג את המצרי שהכה איש עברי ונמלט כדי שפרעה לא יהרוג אותו).
משה רבנו היה מישהו חיצוני לעם העבדים.
חז"ל מלמדים אותנו "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (מסכת ברכות ה/ב).
כלומר: אדם שנמצא בכלא, לא יכול להוציא את עצמו משם, אלא זקוק למישהו מבחוץ שיבוא ויפתח לו את תא כלאו (למעט המקרים המאוד נדירים בהם האדם מצליח לחפור מחילה מתחת לחומות הכלא).

כך גם בהרבה מאוד מצבים בחיים.
לפעמים אנחנו נמצאים "בבית האסורים" – כלואים בדפוסי חשיבה שנועלים אותנו ומגבילים אותנו, כלואים בהרגלי חיים והתמכרויות שאנחנו לא מצליחים להתנתק מהם ועוד ועוד.
במצבים אלו, חשוב לדעת לבקש עזרה.
חשוב לפנות למישהו מבחוץ שיסייע לך לצאת מבית האסורים.
בתהליך החלמה בפרט, רצוי מאוד שיהיה מישהו חיצוני שמלווה אותך בתהליך, מנחה אותך, מראה לך את הדרך ומסייע במצבי משבר – בדיוק כמו שעשה משה רבנו לעם ישראל.


המסר השלישי של סיפור יציאת מצרים הוא לא לנסות לעשות הכל לבד.
יש מצבים בהם חשוב להתייעץ ולבקש ממישהו חיצוני שינחה אותך בתהליך.
הוא לא יעשה את התהליך עבורך, אבל הוא ידריך אותך מה ואיך לעשות עד שתגיע אל הארץ המובטחת, בדיוק כמו שמשה רבנו הוביל והנחה את עם ישראל עד שערי ארץ ישראל.

חז"ל דרשו את המשפט "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו" (משנה, מסכת נגעים, פרק ב/ה) באופן הבא:
אדם רואה את כל הפגמים (נגעים) בזולתו, אבל את הפגמים שלו בעצמו הוא אינו רואה.
אדם אינו אובייקטיבי לגבי עצמו והוא זקוק למישהו חיצוני שיראה לו איפה הוא לא בסדר ומה הוא צריך לתקן בעצמו.
במקרים רבים אנשים חושבים שהם אוכלים בריא, שהם עושים הכל כמו שצריך, אבל לא פעם, ראיה זו רחוקה מאוד מהמציאות.
צריך לפעמים להודות שלגבי עצמי אני לא אובייקטיבי ולבקש הנחיה ממישהו חיצוני שרואה את הסיטואציה שבה האדם נמצא מזווית אחרת.

סיכום המסרים של סיפור יציאת מצרים לחיים שלנו בכלל ולריפוי מחלות בפרט:

  1. יש לצאת לדרך, למסע ההחלמה, הפיזי, הרגשי או הרוחני, מייד כאשר מזהים שיש בעיה. לא לחכות שכל התנאים יבשילו כדי לצאת לדרך, כי יתכן שהם יבשילו אחרי שכבר יגרם חלילה נזק בלתי הפיך.
  2. יש לצאת לדרך, למסע ההחלמה, הפיזי, הרגשי או הרוחני, גם אם לא יודעים כמה זמן ימשך התהליך, לאן בדיוק הוא יביא אותנו ואיך בדיוק זה הולך להיות.
    לא לחשוש מאי וודאות. אי הוודאות היא חלק מובנה מהחיים וצריך ללמוד לאהוב אותה ולהנות ממנה (אחד הכלים לכך הוא להאמין ולדעת שכל מה שקורה לנו הוא לטובה, לכן אין מה לחשוש משום דבר).
  3. יש מצבים בחיים, בהם חשוב מאוד להתייעץ עם מומחה בתחום, מישהו חיצוני, שלא כבול בדפוסי המחשבה שלך, שיוכל להוציא אותך מבית האסורים. לא מכל משבר אפשר לצאת לבד.

פסח כשר ושמח!
גיל יוסף שחר MD

אהבתם את המאמר?