!
 
סל הקניות שלי
   
corona-vaccine-safety

  • חיסון קורונה - חלק א'
     
    האם אפשר להיות רגועים שהוא באמת בטוח?


    מאת ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)

    הבהרה חשובה: אין לראות במאמר זה כל המלצה שלא להתחסן כנגד קורונה. בהחלט יתכן שבקבוצות סיכון מסוימות, בהן יש אחוזי תמותה גבוהים, או תחלואה קשה במקרה של הדבקה בקורונה, התועלת שבחיסון שווה את הסיכון מפני תופעות לוואי שיתכן ויקרו ויתכן שלא.
    מטרת המאמר היא לעורר דיון לגיטימי ומתבקש על בטיחות החיסון נגד קורונה ולהעלות שאלות שראוי לתת עליהן את הדעת ולהציג את סימני השאלה המהותיים שיש לגבי חיסוני mRNA.

    לפני שנדבר על הבטיחות של החיסון, כמה מילים על היעילות שלו.
    החברות שפיתחו את החיסונים, חברת פייזר וחברת מודרנה, דיווחו על אחוזי יעילות של 90-95% לחיסון שלהם.
    מדובר על יעילות במניעת תחלואה אצל המתחסן עצמו.

    עוד אין לחברות הללו כל מידע האם החיסון גם מונע מהאדם המחוסן להדביק אחרים.
    המדען הראשי של חברת מודרנה אמר זאת בעצמו.

    תיאורטית, יתכן מצב שבו האדם המחוסן נחשף לוירוס, אך לא מרגיש כל סימן למחלה ולכן לא מקפיד על ריחוק חברתי וכו' -  הוא נפגש עם אנשים, כולל אנשים בסיכון, כגון קשישים למשל והוא עלול להדביק אותם, בעוד דווקא האדם הלא מחוסן, יחווה סימני מחלה כאלה ואחרים ולכן ישאר בבית עד תום המחלה ולא ידביק אנשים בקבוצות סיכון!

    אולי דווקא הלא מחוסן יכול להגן על האוכלוסיה בסיכון יותר מהמחוסן!
    זו כמובן השערה. אין לנו עדיין נתונים כדי לענות על שאלת היעילות במניעת הדבקה.

    אנחנו גם לא יודעים האם החיסון יפחית תחלואה קשה ותמותה בקשישים (שהם האוכלוסיה הכי חשובה והכי פגיעה לוירוס הקורונה), מכיוון שהחברות הללו לא פרסמו נתונים מדוייקים על כמה אנשים מעל גיל 80 השתתפו במחקר (גיל התמותה הממוצע מקורונה הינו בסביבות גיל 80 ואוכלוסיה זו הינה הפגיעה ביותר לוירוס).
    יצרניות חיסוני הקורונה לא פרסמו כל מידע על היעילות של החיסון בקרב שכבת גיל זו, באופן ספציפי.

    אבל נניח שהחיסון אכן מאוד יעיל לכל שכבות הגיל.
    ונניח שהוא גם מונע הדבקה.
    בהחלט יתכן שכך יתברר.

    בואו נדבר רגע על הבטיחות שלו.

    לגבי בטיחות החיסון באופן כללי ולא רק לגבי תינוקות, יש כמה שאלות שאין לנו עליהן לעת עתה תשובות חד משמעיות:

    חלק מהשאלות רלוונטיות לכל חיסון וחלק ייחודיות לחיסון נגד הקורונה.

    שאלה ראשונה:
    החיסון גורם לתאי הגוף שלנו לייצר את אחד מחלבוני וירוס הקורונה.
    תאי מערכת החיסון מזהים את החלבון הזר ומפתחים כנגדו נוגדנים.

    כאן נשאלת השאלה, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שאין בגוף האדם שום חלבון שדומה לחלבון זה?
    כלומר, יתכן מצב שנקרא ברפואה cross reactivity -  מצב שבו הנוגדנים שנוצרו כנגד חלבון וירוס הקורונה, יתקפו גם חלבוני גוף שדומים בצורה מספקת לחלבון הוירוס.
    הנוגדנים לא יבדילו בין החלבון הזר, לבין החלבון שלנו, שמקטע ממנו אולי מאוד דומה לחלבון הוירוס.
    כלומר יש כאן חשש להיווצרות מחלה אוטואימונית.

    מספיק שרק מקטע מחלבון וירוס הקורונה יהיה דומה (ואפילו לא צריך זהות מלאה) למקטע של חלבון כלשהו בגופנו, כדי שתיווצר תגובה כזו.
    אם דבר כזה קורה, המחלה האוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת רקמות בגופנו, עלולה להופיע גם לאחר חודשים רבים ואף שנים לאחר החשיפה הראשונה.
    כידוע, ההחלטה לאשר את חיסוני הקורונה לחיסון המוני של האוכלוסיה התקבלה בעקבות מחקר של חודשים ספורים, כך שבשלב זה אין דרך לדעת האם עלולות להתפתח מחלות אוטואימוניות.

    חשוב לציין ששאלה זו רלוונטית לא רק לגבי חיסון הקורונה, אלא למעשה לכל חיסון.
    ואכן, מספר לא מבוטל של מחקרים מדעיים מצאו קשר בין חיסונים למחלות אוטואימוניות. בחלק מעלוני הצרכן של חיסונים מסויימים, זה אף רשום כתופעת לוואי אפשרית שנמצאה ודווחה בעקבות החיסון.

    עוד ראוי לציין, שלפעמים גם וירוס או חיידק (לא חיסון) גורמים לגוף לייצר נוגדנים שתוקפים לא רק את הפולש הזר, אלא גם תאים בגופנו וגורמים למחלה אוטואימונית.
    זה המקרה למשל במחלה Rheumatic Fever שבה אצל אנשים מסויימים, כנראה עם נטיה גנטית מוקדמת לכך ומוטציה ספציפית ב-DNA, הגוף מייצר נוגדנים עצמיים כתגובה לחשיפה לחיידק הסטרפטוקוק.
    זה גם מה שכנראה מתרחש בתסמונת גיליאן ברה ובטרומבוציטופניה אוטואימונית (ITP) וישנן דוגמאות נוספות למנגון זה של היווצרות מחלה אוטואימונית.

    האם החלבון הספציפי שנבחר על ידי יצרניות חיסוני הקורונה (מבין הרבה מאוד חלבונים שניתן היה לבחור) יגרום לתגובה כזו של cross reactivity ולמחלה אוטואימונית?
    לעת עתה אין לנו תשובה על כך.

    השאלה השניה שאין לנו עליה תשובה לעת עתה היא האם מרכיבי החיסון חודרים למוח שלנו?
    כלי הדם שמזינים את המוח, מורכבים משכבה נוספת בדופן העורק, הנקראת  blood brain barrier - או בעברית 'מחסום הדם המוחי'.
    הגוף רצה להגן על האיבר הרגיש והחשוב ביותר ולמנוע מעבר חומרים שעלולים לפגוע בתאי המוח ולכן לכלי הדם המזינים את המוח יש שכבת הגנה נוספת, שאין לכלי דם אחרים בגוף וזאת על מנת למנוע מחומרים שעלולים להזיק למוח לחדור אליו.

    האם מרכיבי החיסון חודרים את מחסום הדם המוחי?
    האם בדקו את זה בכלל?
    אנחנו לא יודעים. יצרניות חיסוני הקורונה לא פרסמו כל נתונים על כך.

    השאלה השלישית היא ייחודית לחיסונים נגד וירוס הקורונה: חיסוני ה-mRNA

    רקע קצר כדי להבין את השאלה:
    כל החיסונים שאנחנו מכירים עד היום הם חיסונים שמכילים את הוירוס/החיידק המומת, או המוחלש, או חלקים ממנו (למשל רק את המעטפת שלו וכדומה).
    כלומר, החלבון הזר, שהגוף אמור לייצר נוגדנים כנגדו נמצא בזרם הדם ולא בתוך תא בריא שלנו.
    תאים של מערכת החיסון שמיועדים בדיוק לתפקיד זה, מגיעים לאותו חלבון זר הנמצא בזרם הדם, מטמיעים אותו במעטפת שלהם ומציגים אותו לתאים הלבנים שאחראים על ייצור הנוגדנים.

    במקרה של חיסון mRNA מדובר במנגון שונה לחלוטין.
    לדם מוזרקת מולקולה שאיננה חלבון (אלא קוד גנטי), שחודרת לתא גוף כלשהו.
    מכיוון שה-mRNA אינו חלבון, לא מיוצרים כנגדו נוגדנים כלל (נוגדנים מיוצרים רק כנגד חלבונים).

    ה-mRNA שחדר לתא בגופנו, משתמש בתא בריא שלנו על מנת לייצר את החלבון אליו הוא מקודד. במקרה של חיסון הקורונה, מדובר על אחד מחלבוני וירוס מעטפת הקורונה.
    כעת אותו התא, מציג את החלבון הזר הזה, או חלקים ממנו, על מעטפת התא שלו. 
    תאים לבנים מזהים חלבון זר על מעטפת התא שלנו ומייצרים כנגדו נוגדנים.

    כאן נשאלת השאלה, האם התאים הלבנים באמת יודעים שמדובר בתא גוף שלנו ושהם צריכים לייצר נוגדנים רק כנגד החלבון הזר שמוצג להם, או שחלילה הם יתייחסו אל התא המציג, כאל תא זר וייצרו נוגדנים גם כנגד חלבונים אחרים שנמצאים על מעטפת התא.

    תשאלו בצדק, השאלה הזו הרי רלוונטית גם לגבי התאים של מערכת החיסון שמציגים חלבון זר, דבר שקורה יום ביומו? 
    כיצד מערכת החיסון לא רואה בתאים המציגים את החלבון הזר, כפולש שיש להשמיד את כולו?

    התשובה היא שכאשר יש חלבון זר בזרם הדם, התאים שיטמיעו אותו במעטפת שלהם, הם התאים של מערכת החיסון שזה התפקיד שהוגדר להם: הצגת חלבונים זרים לתאים מייצרי הנוגדנים.
    התאים מייצרי הנוגדנים, יודעים שמדובר "בכוחותינו" ולא מייצרים נוגדנים כנגד כל חלבוני התא המציג, אלא רק כנגד החלבון הזר שמוצג להם.
     
    אבל כאן, בחיסון החדש לקורונה, חיסון ה-mRNA , לראשונה בתולדות החיסונים, מי שמציג את החלבון הזר הוא תא אחר! תא נורמלי מגופנו ולא תא ספציפי שהתאים של מערכת החיסון יודעים שזה תפקידו!
    כלומר מערכת החיסון עלולה לחשוב שמדובר בפולש ולתקוף את כל התא ולא רק את החלבון הזר.
    גם כאן, התוצאה עלולה להיות מחלה אוטואימונית.

    חשוב לומר שאין ראיה שזה מה שיקרה. יתכן וזהו חשש שלא יתממש כלל. אבל יש כאן סימן שאלה.
    מי שהעלתה את החשש הזה היא ד"ר מיכל הרן, המטולוגית בכירה בבית החולים קפלן. 
    היא כתבה זאת בפוסט שהעלתה בעמוד הפייסבוק שלה והוא זמין לכל הציבור.
    היא ניסחה את החשש הזה בצורה בהירה ומובנת לכל.
    הבאתי כאן את דבריה, כלשונם. מילה במילה.
    כל מילה נוספת מיותרת.

    ההתיחסות של ד"ר מיכל הרן לחוסר הוודאות לגבי הבטיחות של חיסוני mRNA והאפשרות להתפתחות מחלות אוטואימוניות בעקבות החיסון לקורונה:

    "היום, סיימתי לכתוב (ביחד עם רופאים ומומחים נוספים) נייר עמדה שמתייחס לסיכונים האפשריים בחיסונים החדשים בטכנולוגיה שלא נוסתה עד כה בבני אדם.
    בימים כתיקונם הדיון הזה היה נשאר בין רופאים, היו מוקמות וועדות והיו נעשות החלטות שלוקחות בחשבון את כל השיקולים.

    אלא שאלו אינם ימים כתיקונם וכבר התבשרנו שהתחילו במתן החיסונים האלה במקומות אחרים בעולם ובקרוב מאוד כנראה גם כאן. 

    העיתונים והרשתות החברתיות מלאים בהסברים על בטיחותם הרבה של החיסונים לעומת המחלה הקשה שנגרמת על ידי נגיף הקורונה. הם אומרים בלשון רפה שאולי יש איזה שהם סיכונים בלתי סבירים, אבל אלו בטלים בשישים לעומת הסכנות הצפויות מהידבקות בנגיף. 

    אז, דעתי שונה ואני חושבת שהסיכון בנגיף עבור רוב האוכלוסיה קטן בהרבה מהסיכון שיש במתן תרופה שלא עברה את השלבים המקובלים.
    הטענה שסביר מאוד להניח שהחיסונים יהיו יעילים במניעת מחלה קשה או הדבקה ושאין הוכחה (עדיין) לנזקים אפשריים הרי תקפה לכל תרופה ניסיונית וכל מי שהיה מעורב בניסויים קליניים יודע כמה מעט תרופות עוברות את הרף של יעילות ובטיחות נדרשים, שלא לדבר על אלו שאפילו השלבים הרגילים לא מבטיחים את בטיחותן והן מורדות מהמדפים תוך שנה-שנתיים מרגע שהתחילו להינתן לכולם. 

    מאחר שרוב הציבור לא מבין ברפואה או בביולוגיה ונדרש להחליט, כאשר מופעל עליו לחץ לקבל את החיסון החלטתי להסביר את הדברים החשובים שכתובים בנייר העמדה בשפה מובנת למי שאין לו רקע רפואי ואשמח גם לענות ולהסביר דברים שאינם ברורים דיים. 

    הרעיון שעומד מאחורי הטכנולוגיה של החיסונים החדשים הוא רעיון מבריק שגם לא היה קל ליישום ואני בהחלט מורידה את הכובע למי שהצליח לעשות את זה. 

    צריך להבין שמערכת החיסון בנוייה כך שהיא יודעת להבדיל בין תאים של הגוף עצמו לבין תאים זרים, כך שבאופן רגיל היא לא תתקוף את תאי הגוף, אבל ברגע שיש תא זר (למשל חיידק או וירוס שאינו ממש תא) היא תתקוף אותו. 

    השיטה שפותחה גורמת לתאי השריר לייצר חלבון ששייך לוירוס ולהציג אותו על מעטפת התא. כלומר זה הופך את תאי השריר לתאים זרים, באופן זמני, רק עד שתאי מערכת החיסון יבינו שהם צריכים לייצר נגדם נוגדנים. 

    הבעייה שלא ברור לי איך אנחנו נסביר לתאים של המערכת החיסונית שהתא הזר שהם צריכים לתקוף הוא לא באמת תא זר, אלא תא שריר רגיל ובריא ושהם צריכים לייצר נוגדנים רק נגד החלבון של הנגיף ולא נגד חלבונים אחרים שנמצאים לידו. זה לא רק חשש תיאורטי, אלא תופעה מוכרת מהתחום שנקרא cancer immunotherapy.
    אחת הסכנות אצל חולים עם סרטן מתקדם שמקבלים תרופות שנועדו להפעיל את מערכת החיסון נגד תאי הסרטן היא התפתחות של נוגדנים עצמיים עד כדי מחלות אוטואימוניות קשות ומסוכנות. 

    צריך להבין שמרגע שנוצרו נוגדנים נגד תאי השריר שנמצאים בזרוע (מקום ההזרקה) הם יפעלו גם נגד אותו חלבון בשרירים אחרים.
    שרירי השלד מהוים מערכת חשובה וחיונית שבלעדיה אין חיים.
    כל אחד מהחלבונים שנמצאים על הממברנה של תא השריר (שאת חלקם ואת היחסים המורכבים ביניהם אתם יכולים לראות באיור המצורף) הוא חיוני ופגיעה בו תביא למחלה שעלולה להיות קשה וקטלנית. 
    הרבה מהמחלות האלה לא יתבטאו מייד, אלא רק אחרי כמה שנים. 

    יכול להיות שעכשיו, אצל חולה שיקבל את החיסון יהיו רק סימנים מאוד קלים ולא מדאיגים: קצת כאבי שרירים, חולשה קלה, קושי בנשימה במאמץ (שתואו כולם כתופעות לוואי קלות ונסבלות במחקרים שנעשו על החיסונים האלה) ואולי אפילו כלום. 

    אם אתם רוצים לדעת מה עלול לקרות כשרק חלבון אחד נפגע, תשאלו הורים של ילד עם מחלה שנקראת duchene muscular dystrophy.
    הם יספרו לכם שהילד שלהם נולד בריא והתפתח כרגיל עד גיל שנה ואז היו דברים מאוד קטנים שעוררו טיפה דאגה עד שבגיל 4-5 הוא התחיל לאט לאט לאבד יכולות כמו לקום מהרצפה, לקפוץ, בהמשך גם הליכה ותוך כעשר שנים הוא היה מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לתמיכה נשימתית. 

    תשאלו, בצדק, למה אם זאת בעייה כל כך משמעותית, דווקא את חשבת עליה ולא אף אחד מהרופאים האחרים (כולל אלו שתכננו את הניסויים בחברת התרופות).
    אולי הסיבה לכך היא בגלל שלצערי הכרתי באופן אישי רופא מקסים ומסור לחולים שבעקבות חיסון הרבה יותר מוכר ושנחשב לבטוח, פיתח מחלת שרירים קשה ופרוגרסיבית שהביאה תוך 10 שנים למותו.
    הוא אמנם קיבל על כך פיצוי כספי, אבל איך אפשר לפצות באמת אדם על הרס החיים?

    אולי הסיבה לכך היא שגם לי יש מחלת שרירים אוטואימונית נדירה שהאפיזודה הראשונה שלה הייתה מספר חודשים אחרי שקיבלתי את אותו חיסון.
    אמנם, במקרה שלי הקשר הרבה פחות ברור, אבל מטבע הדברים כשאתה מתמודד עם מחלה כזאת במשך שנים, אתה יודע ממקור ראשון במה מדובר.

    אולי הסיבה לכך היא שבגלל השילוב (הקצת בלתי רגיל) של היותי המטולוגית, שעוסקת גם במחקר (ויש לי לא מעט פרסומים בנושא) של שתי המערכות האלה (מערכת השרירים ומערכת החיסון) אני מבינה שמדובר בשתי מערכות מורכבות ביותר שהיום אנחנו יודעים עליהן פי 10 ממה שידעו כאשר אני הייתי סטודנטית לרפואה לפני 30 שנה, ודי ברור לי שבעוד 30 שנה נדע פי 10 יותר ממה שאנחנו יודעים ואולי גם אז לא נצליח להבין ולדעת את הכל. 

    אני יודעת גם מניסיון העבר עד כמה אנשים מבריקים שמחפשים פתרונות לבעיות קשות, לא תמיד בתוך ההתלהבות שמציפה אותם מסוגלים לחשוב על התוצאות הקשות והבלתי צפויות שעלולות להיות כתוצאה מההתערבות שלהם במערכות ביולוגיות מורכבות שאף אחד מאיתנו לא באמת מבין על בוריין.
    ויש לכך דוגמא מצערת מתחום המומחיות שלי.
    טיפול גנטי שנועד לגרום לתאים של מח העצם לייצר חלבון שחסר במחלה בשם SCID (שמוכרת בציבור הרחב כמחלה של ילדי הבועה, כי אלו ילדים עם חסר חיסוני קשה שעלולים למות מכל זיהום בנאלי), גרם אצל חלק מהילדים שקיבלו אותו לסרטן דם קשה אחרי 3-6 שנים.
    למרבה המזל הטיפול הזה ניתן רק למספר קטן מאוד של חולים תוך מעקב במשך מספר שנים.
    כאשר מדובר במספר קטן של חולים, אפשר ללמוד מהטעויות ולתקן.
    אבל איך יהיה אפשר ללמוד מהטעויות כשהטיפול יינתן למיליונים ברחבי העולם?"

    מקור:  פוסט של Michal Haran  בפייסבוק ב- 6 לדצמבר 2020

    עד כאן דבריה של ד"ר מיכל הרן, המטולוגית בכירה בבית החולים קפלן.

    יש לציין שרופאים ומדענים שקראו את דבריה, טוענים שלא יכולה להתפתח מחלה אוטואימונית במנגנון שהיא מתארת ושהצגת חלבון זר על ידי תאי שריר או תאים בגוף, היא דבר שגרתי שלא גורם להתפתחות מחלה אוטואימונית.
    אכן, ד"ר מיכל הרן הציגה רק תיאוריה ורבים חולקים עליה.

    ולסיום - נקודה למחשבה:
    מידת הזהירות ומידת הוודאות לגבי בטיחותה של פרוצדורה רפואית חייבת להיות גדולה מאוד, במיוחד כאשר מדובר על פרוצדורה שמיועדת לאנשים בריאים.
    כאשר אדם חולה במחלה שמסכנת את חייו, לא פעם נוותר על ראיות ברורות לבטיחות ונסתפק בסיכויי ההצלחה, כי במילא אין כבר מה להפסיד. 

    אבל לא כך הדבר כאשר מדובר בפרוצדורה לאנשים בריאים.
    לגביהם יש הרבה מה להפסיד.
    במקרה כזה, אנחנו צריכים וודאות מאוד גבוהה שהפרוצדורה לא תגרום להם נזק.
    דווקא על היעילות נוכל להתפשר, אך לא על הבטיחות (בבחינת אם לא יועיל, לפחות שלא יזיק).
     
    האם יש לנו מספיק נתונים כדי להגיד בבטחון שחיסוני הקורונה עומדים ברף הבטיחות המתבקש מפרוצדורה רפואית המיועדת לאנשים בריאים?

    שלכם,
    ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)

    המאמר תרם להבנתכם?
    הוא חשוב בעיניכם?
    שתפו אותו.
     

     

    הבהרה חשובה: אין לראות במאמר זה כל המלצה שלא להתחסן כנגד קורונה. בהחלט יתכן שבקבוצות סיכון מסוימות, בהן יש אחוזי תמותה גבוהים, או תחלואה קשה במקרה של הדבקה בקורונה, התועלת שבחיסון שווה את הסיכון מפני תופעות לוואי שיתכן ויקרו ויתכן שלא.
    מטרת המאמר היא לעורר דיון לגיטימי ומתבקש על בטיחות החיסון נגד קורונה ולהעלות שאלות שראוי לתת עליהן את הדעת ולהציג את סימני השאלה המהותיים שיש לגבי חיסוני mRNA.
     



  •  

      
     


     


     

     
      

     
     


     


     








     




     



     












  •   
     
 
הרשמה לניוזלטר 
הרשמו וקבלו מידע בעל ערך רב לבריאותכם ועדכונים על הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
דואר אלקטרוני *              

  
 
 146,2
97 איש מנויים לניוזלטר! ואתם?


מדריך בחינם