!
 
סל הקניות שלי
   
corona-vaccine-part-b
 
  •  
    חיסון הקורונה – חלק ב':

    ניתוח מידע מקיף לגבי החיסון
     

    מאת ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)

    21.12.2020

    הבהרה:
    אין לראות במאמר זה כל המלצה לנקיטת פעולה כזו או אחרת בהקשר לחיסון לקורונה.
    מטרת המאמר היא לסכם את הידוע לנו לגבי החיסון עד כה ולנתח את היתרונות והחסרונות בכל בחירה.
    המטרה היא גם לעורר דיון ציבורי לגיטימי ומתבקש בהקשר לחיסון, שלעת עתה קיבל אישור חירום בלבד מה- FDA ועוד רב הנסתר על הגלוי לגביו.

    במאמר זה אנתח אספקטים נוספים חשובים הקשורים לחיסון מזוויות שונות. 
    נתחיל ביתרונות של החיסון.
    וכן, לחיסון הזה יש יתרונות שאין לחיסונים אחרים.

    יתרון ראשון: ניתן לתת את החיסון למדוכאי חיסון.

    את רוב רובם של החיסונים לא ניתן לתת למדוכאי חיסון, אנשים שלוקחים תרופות לדיכוי מערכת החיסון, כגון לאחר השתלה, כימותרפיה, סטרואידים במינון גבוה ועוד.
    אחד החששות הוא שהוירוס/החיידק המוחלש, אינו מוחלש מספיק עבור מדוכאי חיסון.
    בחיסון mRNA אין וירוס כלל. לא מוחלש ולא מומת. יש רק את הקוד הגנטי לייצור אחד מחלבוני הוירוס, לכן אין שום סיכון להתפתחות מחלת הקורונה מחיסון זה.
    זה יתרון משמעותי שיאפשר להגן גם על אוכלוסיות בסיכון מוגבר לתחלואה קשה או לתמותה, במקרה של הדבקה בקורונה.

    יתרון שני: בחיסון הקורונה אין אדגובנט
    רוב החיסונים עד חיסון הקורונה מכילים חומרים נוספים שנקראים אדג'ובנטים.
    מכיוון שחיסונים קלאסיים מכילים וירוס מוחלש/מומת, או חלקים ממנו, הם לא מפעילים את מערכת החיסון באותה עוצמה כמו וירוס חי. מערכת החיסון מזהה שאין פה איום אמיתי.
    לכן, יצרניות החיסונים חייבות להוסיף לרוב החיסונים חומרים שיגרמו לעוררות מוגברת של מערכת החיסון. אלו האדג'ובנטים.
    בחיסון mRNA מסתבר שאין צורך באדג'ובנטים, מכיוון שתאי הגוף שלנו מייצרים את חלבון הוירוס וזה גורם להפעלה מספקת של כל חלקי מערכת החיסון.

    היעדר האדג'ובנטים בחיסון הקורונה הינו יתרון גדול של חיסוני mRNA.
    מספר אנשי מדע, כולל אנשי מדע ורופאים ישראלים, בינהם פרופ' יהודה שינפלד, מנהל המרכז למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי שיבא, סוברים שהאדג'ובנטים מגדילים סיכון לפתח מחלה אוטואימונית ואף פרסמו על הנושא מספר רב של מחקרים.
    חלק מתופעות הלוואי של החיסונים, מיוחסות גם הן לאדג'ובנטים.
    כך שמאוד יכול להיות שלחיסון הקורונה יהיו הרבה פחות תופעות לוואי לעומת כל חיסון אחר.
    יתכן והוא בטוח הרבה יותר בהשוואה לכל חיסון אחר.
     
    למעשה, אני מאמין שכל תעשיית החיסונים תעבור בקרוב לחיסוני mRNA.
    הם הרבה יותר מהירים לייצור, לא דורשים תאים עובריים ורקמות תאים מורכבות, מאפשרים ליצרניות החיסונים להגיב במהירות למוטציה בוירוס ולייצר חיסון מותאם במהירות, מאפשרים לחסן מדוכאי חיסון ובהחלט יתכן שגם יהיו להם הרבה פחות תופעות לוואי.

    כנראה שבשנים הקרובות כל חיסוני השגרה הניתנים כיום לתינוקות וילדים, יהפכו להיות חיסוני mRNA.
    זו ללא ספק טכנולוגיה "נקייה" יותר ובהחלט יתכן שהיא תחולל מהפכה של ממש בכל תעשיית החיסונים. מהפכה חיובית של חיסונים בטוחים יותר.
    אבל חשוב לזכור שזו בכל זאת טכנולוגיה חדשה וחיסון הקורונה הוא החיסון הראשון שמיוצר בטכנולוגיה זו, וראוי לחכות זמן נוסף לפני שקופצים למסקנות חד משמעיות.

    אני חושב שנכון להיום, הגישה הנכונה לחיסון הקורונה היא גישת "כבדהו וחשדהו".
    גם "כבדהו" וגם "חשדהו".

    הוא ראוי לכבוד, כי בינתיים הוא מראה יעילות גבוהה במניעת תחלואה ויש לו פוטנציאל להיות חיסון בטוח (בעיקר בזכות העדר האדג'ובנטים).
    והוא ראוי לגישת "חשדהו", מכיוון שגם ה-FDA קבע שמחקר שלב 3 צריך להימשך שנתיים לפני שחיסון יקבל אישור FDA.
    כיום, החיסון קיבל אישור חירום (Emergency Use Authorization) והוא לא FDA approved  כפי שחברת פייזר מצהירה בעצמה בעלון לצרכן.
    אנחנו גם טרם יודעים האם חיסוני mRNA בטוחים לילודים, תינוקות ונשים בהריון, מכיוון שהם לא נבדקו על אוכלוסיות אלה.

    אבל עם גישת "כבדהו וחשדהו" לא הולכים למכולת.
    בסופו של יום צריך להכריע – להתחסן או לא להתחסן.
    לפני שאגיד בצורה ישירה מה דעתי בנדון, ראוי לפרט את סימני השאלה על תוצאות המחקר של חברת פייזר הקשורות ליעילות ולבטיחות של החיסון.

    מספר מסימני שאלה הבאתי במאמר חיסון הקורונה - חלק א' ומומלץ לקרוא אותם.
    כעת אביא סימני שאלה נוספים, מהותים וחשובים, שלא פורטו בחלק הקודם.

    סימן השאלה הראשון:
    כאשר קוראים את הדו"ח שחברת פייזר הגישה ל-FDA (זמין לציבור בקישור הזה),
    מגלים ש-180 איש מהקבוצה שקיבלה את החיסון יצאו מהמחקר (טבלה בעמוד 33 לדו"ח)
    מתוכם, 84 איש פרשו מרצונם. רובם פרשו לאחר מנת החיסון הראשונה.
    לא מצאתי בדו"ח של פייזר כל הסבר מדוע הם פרשו וזה דורש ברור, שכן אולי זה היה עקב תופעות לוואי.
    אנחנו לא יודעים. פייזר לא פירטה.

    כמו כן, רואים שעם 80 איש בקבוצה שקיבלה את החיסון ו-86 איש בקבוצת הפלצבו אבד הקשר והם למעשה לא חלק מהמחקר. בלשון מחברי הדו"ח lost to follow up.
    מה הכוונה "הלכו לאיבוד"?
    הרי יש רשימה מסודרת של כל המתנדבים למחקר. יש לפייזר את השם שלהם, הכתובת, מספר הטלפון והאי-מייל שלהם.
    מה הכוונה שהם הלכו לאיבוד? הם לא עונים למיילים? הם לא עונים לטלפון?
    לא מצאתי שפייזר פירטו לאן בדיוק הם נעלמו ומדוע לא מחדשים את הקשר עימם.
    כעת כשלא עוקבים אחריהם, איך אפשר לדעת האם אין להם תופעות לוואי קשות?
    הרי גם אם רק לכמה מהם יש תופעות לוואי קשות, זה משנה את כל התמונה לגבי בטיחות החיסון.

    הנושא הזה של אנשים שקיבלו את החיסון אך לא נמצאים במחקר הוא חשוב מאין כמוהו, כי לצערנו לא פעם הוצאת אנשים ממחקר, בטיעון כזה או אחר, היא דרך להוציא נבדקים שהתוצאות שלהם משבשות את התוצאות הרצויות למנהלי המחקר.
    זו תופעה ידועה בעולם המדע ואף נכתב עליה לא מעט.
    הוצאת אנשים מהמחקר היא פתח להטייה בתוצאות.
    הדבר הנכון הוא שכל עוד האדם לא מת, יש להמשיך לעקוב אחריו בכל מחיר. ואם צריך להגיע אליו הביתה לראות מה שלומו, אז עושים גם את זה.
    (חברות התרופות הן חברות בעלות שווי של מיליארדי דולרים ופיתוח תרופה/חיסון עולה עשרות ואף מאות מיליוני דולרים, כך שתקציב לתחקירן ומונית שיבקרו את אותם 168 איש שאבד איתם הקשר, הוא זניח לחלוטין ביחס להוצאות פיתוח החיסון).

    בנוסף, אנחנו רואים מהטבלה ש-8 אנשים בקבוצת החיסון ו-5 אנשים בקבוצת הפלצבו הוצאו מהמחקר (לא פרשו מרצונם) עקב תופעות חריגות - adverse events בלשון מחברי הדו"ח. ראוי לקבל פירוט על מקרים אלו, שכן יתכן והם משנים את התוצאות על בטיחות החיסון בצורה משמעותית.

     
    סימן השאלה השני:
    אמרנו שה-FDA דורש לפחות שנתיים של מעקב אחרי משתתפי הניסוי ורק אז הוא ישקול לתת לחיסון אישור FDA approved.

    בפועל, זה לא יקרה.
    מדוע?

    מכיוון שחברת פייזר שלחה כבר ב-10 לנובמבר הודעה לכל משתתפי הניסוי, שברגע שיתקבל אישור זמני לחיסון, היא תפעל ככל יכולתה כדי לספק את החיסון האמיתי, גם לקבוצת הפלצבו.
    כך כתבו במאמר בכתב העת המדעי המכובד Nature שהינו אחד מכתבי העת המדעיים הנחשבים ביותר בעולם המדע.

    הניסיון עם מחקרי חיסונים בעבר מראה שה-FDA יאשר מהלך כזה.
    הבעיה היא שאם כמות רבה של אנשים "יחצו את הקווים" מקבוצת הפלצבו לקבוצת החיסון, המשמעות היא שהמחקר בעצם הופסק!

    לא ניתן יהיה לקבל נתונים על יעילות ארוכת טווח של החיסון, לא ניתן יהיה לענות על השאלה הסופר חשובה האם החיסון רק מונע תחלואה אצל המתחסן, או שהוא גם מונע הדבקה ולא ניתן יהיה לתת תשובה לשאלה הקריטית האם יש תופעות לוואי ארוכות טווח.

    הטיעון של פייזר וגם של ה-FDA יהיה, שזה לא מוסרי למנוע מקבוצת הפלצבו את החיסון.
    ובשם טיעון זה, יעצרו למעשה את המחקר.

    אז אולי יספקו הגנה מהקורונה גם לקבוצת הפלצבו, אבל המחיר יהיה מניעת התוצאות האמיתיות לגבי יעילות ובטיחות חיסון הקורונה מהעולם כולו.

    מחקר חדש, מבוקר ואקראי עם קבוצת ביקורת בגודל הזה, לעולם לא ייעשה שוב, כך שאם המהלך הזה יצא לפועל (ורוב הסיכויים שהוא יאושר), לעולם לא נדע מה באמת היעילות של חיסון הקורונה ומה פרופיל הבטיחות שלו לטווח ארוך.
    האינטרס של יצרניות החיסונים במהלך כזה הוא ברור.
    תמיד עלולים לצוץ תופעות לוואי מאוחרות ועדיף מבחינתן, לא לבדוק.

    כך קרה כמעט בכל חיסון שפותח עד היום.
    ברגע שראו בשלבים מוקדמים יעילות כלשהי, יצרניות החיסון לחצו על הרגולטורים לאשר לתת את החיסון גם לקבוצת הפלצבו ובעצם לעצור את המחקר.
     
    סימן השאלה השלישי:
    האם לחיסון יש באמת יעילות של 95%?
    במאמר מערכת מרתק של פיטר דושי, אחד מעורכי כתב העת המדעי המכובד (British Medical Journal)  BMJ, הוא מנתח את האינפורמציה שפייזר ומודרנה חשפו בפנינו, חושף פגמים מהותיים בתכנון המחקר ומעלה מספר סימני שאלה על "יעילות של 95%".

    בין הדברים שהוא כותב שם, הוא מראה שהיעילות שדווחה על ידי החברות מתייחסת להפחתת סיכון יחסי (relative risk reduction) ולא הפחתת סיכון אבסולוטי (absolute risk reduction) שהינו פחות מ-1%.
    המשמעות היא שאם יש לאדם סיכון מסויים לחלות בקורונה, אם יקבל את החיסון, הסיכון שלו קטן ב-1% בלבד. כך כותב פיטר דושי, איש מדע מוערך.

    הוא עוד מוסיף שלעת עתה, החיסון לא הראה כל הפחתה בתמותה.
    ויתרה מזאת, שאין לנו נתונים על היעילות שלו במניעת תחלואה קשה ותמותה בקרב הקבוצה הכי רלוונטית ושנמצאת בסיכון הגבוה ביותר לתמותה במקרה של הדבקה מקורונה – אנשים מבוגרים ובעלי מחלות רקע.
    כך שהוא למעשה "מוציא את הרוח מהמפרשים" מההודעות הבומבסטיות של יצרניות החיסונים לגבי יעילות החיסונים.
    ומדובר כאמור בחוקר ואיש מדע בעל שם עולמי והדברים שהוא כתב זכו לפרסום באחד מכתבי העת המדעיים המכובדים ביותר.

    גם הוא, כמו מחברי המאמר ב-Nature, מזכיר את הפניה של פייזר למשתתפי המחקר בהצעה שכולם יקבלו את החיסון (גם קבוצת הפלצבו) וכותב שאי אפשר להימנע מהתחושה שיש פה ניסיון לסיים את המחקר כמה שיותר מהר ולהתחיל להזריק לכולם, מבלי שיש נתונים אמיתיים ארוכי טווח על החיסון הזה.

    מומלץ מאוד לקרוא את המאמר המלא שלו בכתב העת BMJ.


    סימן השאלה הרביעי:
    חשש ל-Antibody-Dependent Enhancement או בראשי תיבות ADE, בעקבות חיסונים לקורונה.
    ADE היא בעצם תגובת מחלה מוגברת, הנגרמת עקב נוכחות של נוגדנים מסויימים טרם ההידבקות במחולל המחלה.
    נוגדנים אלו באופן פרדוקסלי מסייעים לוירוס לחדור לתא, דבר שמביא לשכפול מהיר יותר של הוירוס ולמחלה קשה יותר.
    מסתבר שתופעה זו נפוצה בעיקר במחלות הנגרמות מוירוסי RNA, בדיוק כמו נגיף הקורונה.

    בעבר כבר דווח במאמרים מדעיים על חיסונים שגרמו למחלה קשה יותר בקרב המתחסנים, לעומת אלו שלא חוסנו.
    גם לגבי מחלת הקורונה, התברר שככל שהיו לאדם יותר נוגדנים, המחלה הייתה קשה יותר.
    אפשר היה לומר שכמות נוגדנים רבה היתה התוצאה של עומס ויראלי גדול והוא זה שאחראי למחלה הקשה יותר, אבל החוקרים שללו זאת ומצאו שעומס הנוגדנים לא היה קשור לעומס הויראלי.

    המשמעות של תופעה זו, במידה ואכן מתרחשת (אין עוד מידע על כך, זה רק חשש), הינה שאנשים מחוסנים יחוו מחלה קשה יותר, לעומת לא מחוסנים.

    בספטמבר 2020 התפרסם מאמר סקירה מקיף בכתב העת המדעי Nature Microbiology על האפשרות לתופעה זו בעקבות טיפולים וחיסונים לקורונה.
    החוקרים שמנתחים את כל המחקרים שנעשו בתחום, הן על חיסונים למחלות ויראליות אחרות והן בהקשר לוירוס הקורונה, מסכמים שקיים חשש אמיתי להתפתחות תופעה זו בעקבות חיסונים לקורונה.
    הם מסבירים במאמר שהסיכון לתופעת ה-ADE גדל, במיוחד כאשר רמת הנוגדנים יורדת לאחר מספר חודשים מאז החיסון.
    כלומר, העובדה שתופעה זו לא נצפתה בחודשים הראשונים לאחר החיסון, איננה ראיה לכך שחצי שנה או שנה לאחר החיסון, כאשר רמת הנוגדנים יורדת, תופעה זו לא תתרחש.

    רק לאחר שיעבור מספיק זמן מאז החיסון בקרב אוכלוסייה מספיק גדולה, זמן כזה שבו כבר תהיה ירידה ברמת הנוגדנים, ניתן יהיה לדעת האם החשש ל-ADE התממש בעקבות חיסוני קורונה או לא.

    ואולי תופעה זו מסבירה את האסטרטגיה של חברת פייזר ומודרנה.
    שתי החברות דיווחו שכבר אחרי מנת חיסון אחת, יש כמות נוגדנים מספקת כדי למנוע מחלה.
    למרות זאת הפרוטוקול שלהן אומר לחסן בשתי מנות, מכיוון שרמת הנוגדנים אחרי מנת החיסון השניה גדולה עוד יותר.
    מחברי הסקירה המדעית על ADE, מסבירים שאחת השיטות להקטנת הסיכון לתופעה זו של ADE, היא לגרום להשארת רמת נוגדנים גבוהה מאוד ויתכן שזה בדיוק מה שיצרניות החיסונים רוצות למנוע.
    אם חיסון הקורונה גורם חלילה ל-ADE, הזרקת מנת חיסון שניה, רק תדחה את הופעת התופעה, כי היא תעכב את ירידת רמת הנוגדנים, אבל לא תמנע אותה.
    יתכן שהמשמעות של כך (אם אכן התופעה מתרחשת) היא שהאוכלוסיה שקיבלה את החיסון, תצטרך לקבל זריקת דחף כל שנה, על מנת לשמר רמת נוגדנים גבוהה, כדי למנוע את התופעה הזו של ADE.

    ומסתבר שלא רק אנשי המדע שכתבו את המאמר המדעי ב-Nature מעלים חשש זה.
    מדעני פייזר בעצמם העלו את החשש הזה!
    מדעני חברת פייזר פרסמו בכתב העת המדעי המכובד New England Journal of Medicine את פרוטוקל הניסוי המלא על החיסון שלהם. מסמך בין 154 עמודים.
    בעמוד 27 יש טבלה בה הם כותבים ניתוח סיכונים לחיסון שלהם.
    בטבלה ניתן לראות שהם כותבים שאחת הסכנות האפשריות מהחיסון הינה:
    potential for COVID-19 disease enhancement

    כאמור, חשש לתופעה זו קיים ועל פי מחברי הסקירה ב-Nature רק לאחר פרק זמן ארוך, שבו החיסון יינתן לאוכלוסיה גדולה, נוכל לדעת האם תופעה זו מתרחשת בעקבות חיסון הקורונה או לא.


    ומה לגבי מקרי האלרגיה החריפה בעקבות החיסון, שדווחו בכלי התקשורת:
    דווח בכלי התקשורת על שני מקרים של תגובה אלרגית חריפה באנגליה בקרב מתחסנים וכן בקרב שני אנשי צוות רפואי באלסקה שהתחסנו בחיסון של חברת פייזר (ונכון ל 21.12.20 דווח בכלי התקשורת בעולם כבר על ששה מקרים כאלה).
    מתוך ארבעת המקרים הללו, שלושה היו עם היסטוריה של תגובות אלרגיות חריפות בעבר, כך שאי אפשר להאשים את החיסון כבעייתי. יש אנשים שמפתחים תגובה אלרגית חריפה לאגוזים ואנחנו לא אומרים שאגוזים הם רעילים או מסוכנים...
    על פי הדיווח, מקרה אחד היה לאדם ללא היסטוריה של תגובה אלרגית חריפה וזה אכן דורש ברור יסודי יותר.
    האם צריך לחשוש מכך?
    אנחנו עדיין לא יודעים.
    החיסון עוד לא ניתן למספיק אנשים כדי שנוכל להגיד מה הוא האחוז באוכלוסייה שיפתח תגובה אלרגית חריפה לחיסון. אי אפשר לקפוץ למסקנות ממקרים בודדים אלו, במיוחד שרובם היו בקרב אנשים עם נטיה גנטית משמעותית לתגובה אלרגית חריפה.
    אנחנו כן יודעים שאחד ממרכיבי החיסון הינו פוליאתילן גליקול.
    ד"ר פול אופיט, מדען חיסונים בכיר וחבר בוועדה המייעצת של ה-FDA לגבי חיסון הקורונה (אותה ועדה שאישרה שימוש חירום בחיסון) כתב שיתכן שהפוליאתילן גליקול בחיסון הוא זה שגרם לתגובה האלרגית שנצפתה עד כה.

    תופעות לוואי מיידיות של החיסון עצמו:
    אז חוץ מהמקרים של תגובה אלרגית חריפה (אנפילקסיס), כ-6 מקרים עד כה, ה-CDC, המרכז לבקרת מחלות בארה"ב מדווח על מספר המקרים בהם היו תופעות לוואי משמעותיות מהחיסון.
    ה-CDC מגדיר תופעות לוואי משמעותיות כתופעות לוואי שהביאו את האדם למצב שהוא לא יכול לבצע פעולות יומיומיות נורמטיביות, לא מסוגל לעבוד וזקוק להשגחה של איש רפואה.

    הנה הטבלה שפורסמה:

    מקור:  אתר ה- CDC

    כלומר, על פי הטבלה, עד ה-18 לדצמבר חוסנו בארה"ב 112,807 אנשים.
    מתוכם -  3,150 איש חוו תופעות לוואי בדרגה שמנעה מהם לעבוד ו/או לבצע מטלות יומיומיות ונזקקו להשגחה רפואית.
    מדובר על שיעור תופעות לוואי של 2.7%.
    זה אחוז גבוה שלמיטב ידיעתי, אנחנו לא מכירים מחיסונים אחרים.
    כמו כן, ראוי לשים לב שלא רק מספר האנשים עם תופעות לוואי הלך וגדל מיום ליום, אלא גם האחוז הלך וגדל, ככל שהמשיכו לחסן.
    ב-14 לדצמבר רק ל-0.44% מהמתחסנים היו תופעות לוואי בדרגה זו.
    ב-15 לדצמבר, האחוז עלה ל-0.82%.
    וכך מיום ליום, ככל שיותר אנשים מתחסנים, אחוז תופעות הלוואי החמורות נראה שהולך וגדל.
    זה יתייצב מן הסתם, אבל על כמה - עוד מוקדם לומר.


    ניתוח המידע עד כה:
    המציאות מורכבת. והיא ממש לא שחור-לבן.
    מצד אחד חיסון שהראה יעילות יחסית גבוהה, לא מכיל אדגובנטים ועד כה דווחו על תופעות לוואי (ונראה שיש מגמת עליה באחוז תופעות הלוואי מסוג זה), אך לא דיווחו על תופעות לוואי בלתי הפיכות.
    כמו כן יש חשש מנזקים ארוכי טווח של המחלה עצמה (המחקרים שמצאו זאת לוקים במגבלות רבות כפי שאני מראה בנספח מלאמר זה, אבל אי אפשר לבטל חשש זה. גם הוא קיים ובהחלט יתכן שתופעות לוואי ארוכות טווח של המחלה הן חמורות יותר מתופעות הלוואי ארוכות הטווח של החיסון. אנחנו עוד לא יודעים).
    מצד שני, יש המון סימני שאלה, הוצאת אנשים מסיכום נתוני המחקר, הכוונה של חברת פייזר לעצור את המחקר כמה שיותר מוקדם מבחינתה, סימני שאלה לגבי יעילות החיסון בהפחתת תמותה ומקרי אשפוז, וכמובן שיש סימן שאלה על יעילות ובטיחות בטווח ארוך (החשש מ-ADE ועוד).


    אז מה נכון לעשות? להתחסן או לא להתחסן?
    יש הגיון רב שאנשים שנמצאים בקבוצת סיכון, כגון גיל 70+, או אנשים עם מחלות רקע קשות, יקבלו את החיסון.
    במקרה שלהם בהחלט יתכן שהתועלת וההגנה שהחיסון מקנה למתחסנים, גוברים על הסיכון בתופעות לוואי בלתי ידועות, שיתכן שיקרו ויתכן שלא.
    זה לא שיש פה אפס סיכון.
    יש סיכון בחיסון וצריכים להיות מודעים אליו.
    אבל יתכן שלאנשים בקבוצות סיכון לתחלואה קשה ותמותה מקורונה שווה לקחת אותו.
    ההחלטה להתחסן עבור אנשים בגיל מבוגר ובקבוצות סיכון היא הגיונית.

    אבל יש משהו שאולי הוא הגיוני עוד יותר!
    מדוע לא לחכות עוד לפחות חמישה חודשים, עד ש-10 מיליון איש לפחות יתחסנו ברחבי העולם?
    זה לא רעיון שלי.
    זו ההמלצה של בכירים במשרד הבריאות של שוויץ.

    על פי הידיעה, בכירים במשרד הבריאות השיווצרי המליצו לחכות עם חיסון אוכלוסיית שוויץ עוד חמישה חודשים.
    הם חושבים שרצוי לתת למדינות אחרות "להתגלח" על החיסון החדש.
    הם רוצים לראות מה יעילות ובטיחות החיסון לא רק לאחר חודשיים, אלא לאחר חצי שנה לפחות הם רוצים לראות שגם במספרים גדולים של מתחסנים, אין דיווחים על תופעות לוואי שלא התגלו על משתתפי הניסוי שנבחרו בקפידה.

    אני חושב שבהחלט יש הגיון שמבוגרים ואנשים בקבוצות סיכון יתחסנו לקורונה ואני בהחלט יכול להבין אנשים שיבחרו להתחסן כבר עכשיו.
    אבל לעניות דעתי (ולדעת בכירים במשרד הבריאות השוויצרי) יש הגיון רב עוד יותר, אם הם יחכו עוד 5-6 חודשים, כדי באמת לראות שאין בעיה בחיסון.
    בואו ניתן לפחות ל-10-20 מיליון בריטים/אמריקאים להתחסן.
    נלמד מהניסיון שלהם.
    נראה שאין בעיות ואז נוכל להמליץ בבטחון רב יותר לקבוצות הסיכון להתחסן.

    עדכון מתאריך 26.12.20 - לגבי המלצת משרד הבריאות השוויצרי:
    בכירים במשרד הבריאות השיווצרי אכן המליצו להמתין עם החיסון מספר חודשים.
    היו על כך מספר ידיעות בתקשורת. לדוגמא הינה אחת מהן מתחילת דצמבר.
    אך שוויץ מתנהלת באופן שונה מישראל. שוויץ מחולקת ל- 23 קנטונים (מחוזות) שלכל אחד מהם סמכות להחליט על מדיניות משלו, גם בניגוד להמלצה של משרד הבריאות הארצי.
    בפועל ישראלים שגרים בשוויץ עדכנו אותנו שלמרות ההמלצה המקורית של בכירים במשרד הבריאות שלהם, רוב הקנטונים החליטו לחסן את האוכלוסיה.
    יתכן גם שמשרד הבריאות השיווצרי שינה את המלצתו המקורית, עקב לחצים מבפנים או מבחוץ. אין לנו על כך מידע. מה שבטוח - שהם הודיעו בתחילת דצמבר בריש גלי שהם לא מתכוונים למהר לחסן את האוכלוסיה, אלא להמתין עוד מספר חודשים. כאמור - קישור לאחת הידיעות שדיווחו על כך.

    ומה לגבי צעירים יותר וכאלה שאינם בקבוצת סיכון?
    פה זה כבר סיפור אחר.
    בנספח למאמר זה (בהמשך העמוד) אני מביא את המחקרים שבדקו השפעות ארוכות טווח של הדבקות בקורונה על צעירים, מנתח אותם ומביא מסקנות גם לגבי צעירים.

    נמשיך עם נקודות נוספות חשובות:

    במאמר חיסון הקורונה - חלק א', הבאתי את החשש שהעלתה ד"ר מיכל הרן, מומחית להמטולוגיה, לגבי החיסון (חשש מהתפתחות מחלות אוטואימוניות).
    רבים חולקים עליה וטוענים שהחשש שלה אינו מבוסס מדע.
    יתכן מאוד והם צודקים, אבל עדיין אי אפשר לומר (כפי שרשויות הבריאות מציגות זאת), אחרי חודשיים-שלושה של מחקר בלבד, שהחיסון באמת בטוח.

    תגובה עניינית של אנשי מדע לד"ר מיכל הרן הובאה באתר 'מדע גדול, בקטנה'.
    מכיוון שהבאתי את דבריה, ראוי והוגן להביא את התגובה של אנשי מדע לדברים אלו.
    אז זה הקישור לתגובה שלהם.

    פרופ' גלעד הרן, מומחה לביופיזיקה במכון ויצמן ובעלה של ד"ר מיכל הרן, השיב לתגובה זו.
    לכל מי שקרא את התגובה באתר 'מדע גדול, בקטנה' או בכל מקום אחר, מומלץ לקרוא את דבריו בקישור הזה.

    וממש לפני סיום והדיעה האישית שלי, אני מביא כאן את תגובתה של ד"ר מיכל הרן לביקורת שהופנתה כלפיה בעקבות הפוסט שכתבה:

    "לאור חילוקי דיעות מהותיים, שקיימים כרגע ביני לבין הנהלת בית החולים שבו אני עובדת, סיכמתי ברוח טובה עם הנהלת בית החולים, שלא אציין בשלב זה את השתייכותי לבית החולים, בפוסטים שלי או באמצעי התקשורת (אני כמובן עדיין עובדת שם ורואה את מטופלי וממשיכה במחקרים שאני מובילה).
    אני מקווה שכולנו נדע ימים טובים יותר ואוכל לחזור ולציין בגאווה את מקום עבודתי מזה 20 שנה.
    בהזדמנות זו ברצוני להבהיר שוב את עמדתי בנושא החיסונים של חברת פייזר.
    החיסונים האלו קיבלו על ידי ה-FDA מעמד של אישור חירום עקב המצב הקשה בארה"ב.
    אישור חירום צריך לעמוד ברף הרבה יותר נמוך מזה של אישור FDA רגיל.
    מה שנדרש הוא שאלו שנותנים אותו מאמינים שקיים סיכוי סביר לכך שהיעילות (שעדיין אין די מידע לגביה) עולה על הסיכון (שגם לגביו אין די מידע), תוך השארת שאלות רבות פתוחות, בתקווה שתינתן להן תשובה שתקבע אם להפסיק את מתן התרופה (עקב תופעות לואי קשות שנצפו) או לתת אישור מלא (אם יימצא שהתרופה יעילה כנדרש ותופעות הלואי אינן משמעותיות כדי למנוע את השימוש בה).
    אני יודעת שיש רבים שלא יסכימו איתי, אבל אני חושבת שהתערבות רפואית באופן כללי צריכה להיעשות אך ורק בהסכמה וללא הפעלת לחצים או סנקציות למי שמסרב, או אינו מעוניין וזה נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהתערבות רפואית, שהידע לגבי היעילות והסיכונים שבה מוגבל.
    אני גם חושבת שאין הצדקה להתערבות כזאת באוכלוסייה, שרמת הסיכון שלה מהמחלה נמוכה ביותר.
    בימים כתיקונם לא יעלה על הדעת להציע התערבות רפואית כזו לאנשים צעירים ובריאים ואני לא רואה סיבה מספקת לעשות זאת כעת.
    אני לא מתנגדת למתן החיסון לאוכלוסיות שהן בסיכון גבוה, שוב אך ורק בהסכמה.
    ייתכן שהחששות שלי מוצדקים וייתכן שלא, ייתכן שיתגלו דברים אחרים שאף אחד כרגע לא יכול לצפות אותם וייתכן שיסתבר שהחיסונים בטוחים לחלוטין.
    אני חושבת שלהגיד על סמך הנתונים הקיימים כעת שיש ודאות בבטיחות והיעילות של החיסון, יכול רק נביא, וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה מיום שחרב בית המקדש."

    מקור: עמוד הפייסבוק של Michal Haran, פורסם ב-18 לדצמבר 2020.

    עד כאן דבריה של ד"ר מיכל הרן.

    לסיכום:
    יש לחיסון יתרונות שאין לחיסונים אחרים, כפי שהבאנו בראש מאמר זה.
    אבל גם יש סימני שאלה לא מעטים, הן לגבי היעילות האמיתית של החיסון במניעת תמותה ותחלואה קשה והן לגבי אספקטים שונים הקשורים לבטיחות החיסון החדש.

    לרוץ להתחסן מייד – יכול להיות שזה צעד נכון, אבל הוא גם עלול להתברר כצעד פזיז מידי. אנחנו עוד לא יודעים מספיק על החיסון.
    להתנגד לחיסון באופן אבסולוטי – גם זה לדעתי חסר אחריות (במיוחד כאשר מדובר במבוגרים וקבוצות סיכון). בכל זאת החיסון הראה יעילות ועד כה לא דווחו על תופעות לוואי בלתי הפיכות בטווח של 2-3 חודשים.

    אני סבור שלאור כל המידע הנ"ל, ההמלצה המקורית של משרד הבריאות השוויצרי להמתין לפחות 5-6 חודשים לפני התחלת חיסון האוכלוסייה, כדי לקבל מידע על סמך מיליוני ואף עשרות מיליוני מתחסנים, היא ההחלטה החכמה והשקולה.
    החלטה שלדעתי הינה פשרה הגיונית ושקולה בין לרוץ להתחסן לבין להתנגד לחיסון.

    חשוב לקחת בחשבון ולהבין שבכל החלטה יש סיכון.
    גם בהחלטה להמתין מספר חודשים, למרות ההגיון שבה, יש סיכון מסויים ואי אפשר לבטל אותו.
    בהחלט יתכן שיהיו אנשים שידבקו בתקופת ההמתנה הזו ויחוו מחלה קשה/תמותה.
    ויתכן שהחיסון היה מציל אותם (אין מידע על כך, רק פוטנציאל להגנה).

    בחיים, לא פעם, מקבלים החלטות בתנאים של אי וודאות.
    זה ללא ספק אחד המקרים הללו.
    אז אל תחפשו וודאות ותזהרו ממי שמציג לכם וודאות. לכל כיוון.

    יתכן שחיסון ה- mRNA לקורונה, שפותח תוך פחות משנה, הוא הצלחה אדירה, ברכה והצלה לאנושות כולה. ויתכן שלא.
    גם יתכן שבדיוק הפוך.
    אנחנו עדיין לא יודעים. זאת האמת. וכל מי שאומר לכם אחרת, נגוע באינטרס זר.

    אני מקווה שהמחקר שאמור להמשך שנתיים לא יעצר (כמו שפייזר מעוניינת שיקרה).
    אני מקווה שגם לאחר שיתחסנו עשרות מיליונים ברחבי העולם, לא נראה תופעות לוואי משמעותיות.
    אני מקווה שלא נראה חלילה החמרה במחלה עצמה בקרב מתחסנים (ADE) ואני מקווה שהחיסון יראה יעילות למטרה שלשמה הוא פותח - הפחתה משמעותית בתחלואה הקשה ובתמותה.

    אם כל זה יקרה - גם אני אשקול להתחסן.
    עד שזה יקרה, אני בוחר להמתין.

    מקווה שעזרתי לכם לקבל תמונה מקיפה יותר ומאוזנת על חיסון הקורונה.

    תהיו בריאים!
    ד"ר גיל יוסף שחר MD

    המאמר חשוב בעיניכם?
    שתפו אותו עם הקרובים אליכם.



     
    נספח - התייחסות מקיפה לצעירים:
    מה יותר מסוכן עבורם? ההדבקות בקורונה או החיסון?


    אחוז משמעותי מהצעירים שנדבקים בקורונה חווים ככל הנראה מחלה א-סימפטומטית.
    כך על פי סקרי אוכלוסייה הן בישראל והן בארה"ב שדגמו הדבקות בנגיף בקרב אוכלוסייה שלא פיתחה סימפטומים.
    הסבר על המחקר (כולל קישור למחקר המקורי) שבוצע בניו יורק ופורסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine נמצא בקישור הזה.
    ולהלן קישור לכתבה באתר doctorsonly שמביא את ממצאי הסקר שנעשה בישראל בראשות פרופ' דני כהן, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב וחבר בצוות הטיפול במגפות במשרד הבריאות. פרופ' דני כהן טען שעל פי ממצאי הסקר שלו, על כל חולה מאומת יש פי 11-16 חולים א-סימפטומטיים.
    למחקרים האלה יש מגבלות ויתכן והם אינם מדוייקים, אבל שניהם מראים שיש אחוז מאוד משמעותי באוכלוסיה שנדבק בנגיף הקורונה ולא חווה כל סימפטומים.
    אנחנו לא יודעים להגיד מה בדיוק האחוז הזה של נדבקים א-סימפטומטיים.
    חוקרים ברחבי העולם מדברים על 30-90% מבין צעירים שנדבקים בנגיף.
    בכל מקרה, מדובר על כמות לא קטנה של אנשים צעירים שעוברים את המחלה ללא כל סימפטומים.

    על פי דו"ח של הרשויות באיטליה שניתחו מקרים מאומתים, ל-71% יש סימפטומים, כלומר רק לכ-30% אין סימפטומים. אבל גם פה, אנחנו לא יודעים האם גילו את כל החולים. למעשה אנחנו יודעים שהם לא גילו את כל החולים, מכיוון שלא נעשו בדיקות לכל האוכלוסייה.
     
    וגם אלה שפיתחו סימפטומים, לרוב מדובר במחלת חום של מספר ימים שחולפת בלי להותיר עקבות.
    חשוב לציין שיש מקרים שחלק מהתופעות כגון איבוד חוש הריח, או חולשה נשארים לתקופה ארוכה יותר ודווחו גם מקרים על בעיות אחרות שנותרו/נוצרו בעקבות הידבקות בקורונה.
    וכן, יש גם צעירים שאצלם המחלה הייתה קשה.
    למרות זאת, אחוזי התמותה בקרב צעירים הם אפסיים.
    לצעירים יש סיכון גדול הרבה יותר למות בתאונת דרכים מאשר למות מקורונה (והם עדיין ממשיכים לנסוע).

    ומה לגבי נזקים ארוכי טווח? הרי גם על זה דווח בכלי התקשורת!
    ראוי לציין שיש כמה מחקרים שטוענים שגם אצל צעירים שנדבקו בקורונה יש נזק ארוך טווח לאיברים פנימיים.
    המחקר הזה מאנגליה ניתח 201 מקרים של חולי קורונה.
    ביצעו להם בדיקות MRI מספר חודשים לאחר המחלה.
    המחקר מצא שב-70% מהמקרים נגרם נזק לאיברים פנימיים, כגון לב, כליות, ריאות, לבלב וטחול.
    זה מספר עצום וממש מפחיד.
    לפני שקופצים למסקנות ממחקר זה, ראוי להתבונן בו יותר לעומק.

    יש למחקר הזה כמה מגבלות מהותיות:
    ראשית, הוא טרם פורסם בשום כתב עת מדעי. הוא עדיין לא עבר ביקורת עמיתים. רק כתבו עליו. ראוי לחכות לראות אם בכלל יפורסם.
    שנית, לא הייתה קבוצת ביקורת. יתכן שחלק משמעותי מהאוכלוסיה סובל מנזק לאיברים אלו שניתן לראות בבדיקות סקר של MRI. אנחנו לא יודעים.
    שלישית, החוקרים בעצמם כותבים שאי אפשר להסיק קשר בין מחלת הקורונה שהייתה לנבדקים, לנזק שנמצא לאיברים.
    הם כותבים שרק מחקרים ארוכי טווח (ומן הסתם עם קבוצת ביקורת) יוכלו להסיק קשר כזה.
    רביעית, מתוך 210 האנשים שנבדקו, 73 מהם לא אובחנו כמאומתי קורונה על ידי בדיקות מעבדה, אלא על ידי רופאים שהחליטו שעל פי הסימנים, אנשים אלו סובלים מקורונה (מדובר על שליש ממשתתפי המחקר!)
    אנחנו יודעים שלמחלות חורף רבות אחרות יש סימנים דומים מאוד לקורונה, כך שיתכן ששליש מהחולים במחקר זה, לא היו כלל חולים בקורונה.
    חמישית, שליש ממשתפי המחקר עברו אבחון על ידי בדיקת PCR.
    יש טענות ואף ראיות שאחוז הטעות בבדיקת ה-PCR הינו משמעותי מאוד, כך שיתכן שחלק מאלו שאובחנו על ידי בדיקת ה-PCR, לא היו באמת חולים בקורונה.
    שישית, אולי לאנשים הללו היו נזקים באיברים הפנימיים שלהם עוד לפני הקורונה?
    לחוקרים לא היו בדיקות MRI של משתתפי המחקר לפני שחלו, על מנת להשוות בין הבדיקות.
    נתון זה הופך את תוצאות המחקר למאוד חלשות.
    שביעית, אולי גם אחרי שפעת, או דלקת גרון שגרתית, יש נזקים לאיברים פנימיים שאנחנו לא יודעים עליהם (כי לא בודקים את זה). אולי זה ממש לא ייחודי לקורונה.
    ראוי לבצע מחקר שלו ארבע זרועות (ארבע קבוצות) - אנשים שהחלימו מקורונה, אנשים שהחלימו מדלקת ריאות שאינה קורונה, אנשים שהחלימו ממחלות חורף אחרות כגון שפעת או דלקת גרון ואנשים שלא חלו כלל ולבצע השוואה בין נזקים לאיברים פנימיים בין חברי ארבעת הקבוצות הללו.
    רק מחקר כזה יוכל להראות האם יש נזקים לאיברים פנימיים מוירוס הקורונה.
    מי יודע, אולי לרובנו יש נזקים לאיברים פנימיים שנגרמו במהלך חיינו ואנחנו אפילו לא מודעים אליהם.
    עד שלא יבוצע סקר אוכלוסיה לבדיקת נזק לאיברים פנימיים על פי MRI, קצת קשה להתייחס למחקר הזה ברצינות. 

    מחקר נוסף מאיטליה מצא של-87% ממחלימי קורונה היה לפחות סימפטום אחד, חודשיים אחרי התחלת המחלה.
    גם זה מספר עצום ומפחיד.
    בואו נסתכל יותר לעומק.
    ראשית, המחקר נעשה רק על חולי קורונה שאושפזו.
    לא מדובר על מקרים קלים ובטח לא על מקרים א-סימפטומטיים.
    חשוב לזכור שרק אחוז קטן מאוד מבין נדבקי הקורונה מגיע לאשפוז, כך שמחקר זה, גם אם אמין וחף מבעיות, רלוונטי לקבוצה מאוד קטנה באוכלוסיה.
    שנית, מדובר על מחקר שעקב אחרי 143 אנשים בגיל ממוצע של 56.
    בהחלט צעירים, אבל ברור שאי אפשר להסיק ממחקר זה על שכיחות של הישארות תופעות לווואי בקרב מחלימי קורונה בגילאי 20-40 ובטח לא על היקף התופעה בקרב מחלימי קורונה בגילאי 18-20 (חיילי צה"ל שמועמדים לחיסון) או בקרב בני נוער וילדים.
    שלישית, 72% מהם לא רק אושפזו, אלא אובחנו עם דלקת ריאות אינטרסטיציאלית.
    כלומר, הם לא היו בדיוק חולים קלים.
    האם יתכן שכל מי שחולה בדלקת ריאות אינטרסטיציאלית, סובל מסימפטומים כגון חולשה, עייפות, קוצר נשימה, כאבים בחזה, גם חודשיים לאחר המחלה, ללא קשר אם היא נגרמה מקורונה או מנגיף/חיידק אחר?
    רביעית, זמן האשפוז הממוצע של משתתפי המחקר היה 13.5 ימים.
    שוב, לא בדיוק חולים קלים.
    חמישית, 44% דיווחו על פגיעה באיכות החיים. עדיין הרבה מאוד, אבל לא 87% כמו שכתוב בסיכום המאמר (חצי!).
    וכאמור, יתכן שחלק ניכר מהאנשים שחווים דלקת ריאות, ללא קשר לקורונה, חווים פגיעה באיכות החיים חודשיים לאחר המחלה.
    שישית, אנחנו לא יודעים כמה מאלו שדיווחו על סימפטומים, סבלו מהם לפני ההידבקות בקורונה. החוקרים בעצמם כותבים שזהו אחד המגבלות של המחקר.
    שביעית, המחקר התבסס על שאלונים שמילאו המשתתפים. בשאלון לא היו שאלות על חומרת הסימפטומים. האם הם היו קלים מאוד או משמעותיים? אנחנו לא יודעים.
    שמינית, זהו מחקר שהתבסס על אנשים שהשתחררו ממרכז רפואי אחד בלבד ובאופן יחסי מספר קטן של אנשים.
    תשיעית, לא נעשתה השוואה לאנשים שהשתחררו מבית החולים מסיבות אחרות, שאינן קורונה.
    אולי חלק ניכר מאנשים שמשתחררים לאחר שבועיים של אשפוז, תהה הסיבה אשר תהה, סובלים עדיין מסימפטומים כאלה ואחרים של מחלתם?

    אז המחקר הזה בהחלט מהווה סיבה לחקור את היקף התופעה יותר לעומק, אבל אי אפשר להסתמך על מחקר כזה בקביעת מסקנות או באמירה שהמחלה יותר מסוכנת מהחיסון. אין עוד מידע ראוי ואיכותי שמאפשר לטעון טענה כזו.

    באחד מהאתרים המכובדים בישראל, שטוענים שהחיסון בטוח מאוד וממליצים לכולם לרוץ ולהתחסן, כותבים צוות האתר (רופאים ואנשי מדע) שבעקבות מחלת הקורונה, יש אפשרות לפגיעה באיברי הרביה של גברים שעלולה להוביל לפגיעה בפריון ולכן כדאי מאוד לכולם להתחסן, גם לצעירים, כדי למנוע את הפגיעה האפשרית באיברי הרביה.
    פגיעה אפשרית באיברי רביה זה מפחיד.

    אבל כאשר נכנסים למחקר עצמו שהם מביאים כתמיכה בטענה שלהם, מגלים שמדובר במחקר שמנתח case report אחד!
    כלומר המאמר המדעי הזה מנתח מקרה של גבר אחד שהתלונן על כאבים באשכים ולאחר מכן התברר שחלה בקורונה!
    האם יש בוודאות קשר בין העובדה שהוא גם נדבק בקורונה לכך שהיתה לו גם דלקת באשכים? 
    אין לכותבי המחקר שום ראיה לכך.
    וגם אם יש קשר, האם על סמך אדם אחד שהתלונן על כאבים באשכים, מפחידים את כל הגברים הצעירים שמחלת הקורונה עלולה לגרום להם לבעיית פוריות?
    קצת תמוה שרופאים ואנשי מדע, מביאים מחקר כזה שמנתח מקרה אחד, כדי לתמוך בטענה שלהם.

    מחקר נוסף מאנגליה עקב אחרי 384 אנשים שאושפזו בעקבות אבחנת קורונה (גיל ממוצע 60).
    ל-38% צילום החזה לא היה תקין (אבל לכמה חולים אחרים המשתחררים מאשפוז בגלל דלקת ריאות יש צילום לא תקין אחרי 54 יום? אולי למספר זהה...). 69% מהם דיווחו על עייפות ו-53% מהם דיווחו על קוצר נשימה קבוע.
    אז כן, גם למחקר זה יש מגבלות רבות (בדומה לשני המחקרים שניתחנו בהעמקה ואין טעם לחזור על כך), אבל אי אפשר להתעלם מכך ולהכחיש שקורונה בהחלט עלולה להיות מחלה לא פשוטה שעלולה להשאיר עקבות גם חודשיים לאחר השחרור מבית החולים.
    ויש לקחת זאת בחשבון בבואנו לקבל החלטה בנושא החיסון.
    אבל גם פה, לזכור שמדובר במחקרים שבדקו רק אנשים שהיו מאושפזים מקורונה, כלומר הייתה להם מחלת קורונה קשה עד כדי כך שהם נזקקו לאשפוז.

    אין עדיין מחקרים על תופעות לוואי ארוכות טווח של המחלה בצעירים שחלו במחלה קלה או בא-סימפטומטיים.

    המחקר הזה שטרם פורסם בכתב עת מדעי ולא עבר עדיין ביקורת עמיתים, מצא שב-2.3% מחולי הקורונה (לא מצויין כמה מהם היו מאושפזים, אין מידע על חומרת המחלה ואין פרטים על הגיל הממוצע שלהם) היו תופעות לוואי של המחלה כגון עיפות, כאב ראש וקוצר נשימה, גם שלושה חודשים לאחר הופעת המחלה.
    קצת קשה להתייחס למחקר, הן כי הוא טרם פורסם רשמית והן כי חסר המון מידע כדי להבין מה איכות המחקר ומה בדיוק הוא בדק.

    המחקרים שראינו עד כה, שטענו לנזקים ארוכי טווח, לוקים בהמון בעיות ומגבלות (ובכל מקרה הם רלוונטים לחולים קשים שנזקקו לאשפוז ולא לחולים קלים, שהם רוב רובם של נדבקי נגיף הקורונה).

    למרות זאת, יש לומר זאת בצורה גלויה: יש ככל הנראה סיכונים גם במחלה עצמה. זה לא אפס סיכון.
    מה הסיכון המדוייק לנזקים ארוכי טווח? אנחנו עוד לא באמת יודעים.
    המחקרים האיכותיים שיתנו תשובה אמיתית לשאלה הזו, טרם בוצעו.

    לאר זאת, אני מודה שאני לא מבין מה ההיגיון לחסן כבר כעת את כל חיילי צה"ל, כפי שפורסם בכלי התקשורת.
    בחורים ובחורות בגילאי 18-21.

    כמה חיילי צה"ל מתו מקורונה? אפס.
    כמה חיילי צה"ל אושפזו בטיפול נמרץ עקב קורונה או נזקקו להנשמה? למיטב ידיעתי - אפס.

    מדוע לחסן אותם כבר כעת בחיסון שבטיחותו עדיין לא הוכחה למעלה מכל ספק?
    מה הפזיזות? הם הרי ממילא לא בסיכון לתמותה או תחלואה קשה מקורונה.

    אנחנו עדיין לא יודעים היכן יש תופעות לוואי ארוכות טווח בשיעור גדול יותר, בקרב מחלימים או בקרב מתחסנים. למה לא לחכות שיהיה יותר מידע?

    לדעתי, כאשר מדובר בצעירים, אנשים בריאים ללא סיכון לתחלואה קשה או תמותה מקורונה, ראוי לחכות עד תום המחקר המלא (שנתיים מהיום. בתקווה שאכן המחקר לא יסגר קודם לכן בתואנה של "לא מוסרי לא לחסן כבר כעת את כולם") ורק אז לאחר שיש את כל הנתונים המלאים, לאחר שחוסנו בעולם מאות מיליוני אנשים, אז יש מקום לשקול את הנתונים ולקבל החלטה.

    ומה לגבי הגנה על אלו שלא יכולים להתחסן?
    לרוב, אומרים שעל כולם להתחסן, על מנת להגן על אלו שלא יכולים להתחסן.
    אבל במקרה של חיסון הקורונה, לראשונה, אפשר לחסן גם את קבוצת מדוכאי החיסון, שעליה מדברים תמיד שהיא זקוקה ל"הגנת העדר".
    כלומר, במקרה זה, שבו כמעט כל מי שבסיכון יכול להתחסן ובמיוחד שהחיסון מראה יעילות כל כך גבוהה עבור המתחסן, אין באמת הצדקה לטיעון "בוא להתחסן כדי להגן על אחרים".

    הקבוצה היחידה שכנראה הרשויות לא ימליצו לה לקבל את החיסון, היא אנשים עם תגובה אלרגית קשה (מצב מסכן חיים) בעבר. זו קבוצה יחסית קטנה, בהשוואה לקבוצת מקבלי התרופות מדכאות חיסון, כימותרפיה ועוד.

    כך שרק הקבוצה המצומצמת שחבריה עונים על שני הקריטריונים:
    הם גם בסיכון לתחלואה קשה או תמותה מקורונה וגם פיתחו תגובה אלרגית מסכנת חיים בעבר, נמצאים במצב שהם זקוקים ל"הגנת העדר".

    סולידריות חברתית היא דבר נפלא ואני בעד.
    אבל כאשר מבקשים מהציבור לנקוט בפעולה של סולידריות חברתית, צריך להראות להם למעלה מכל ספק, שהפעולה שמבקשים מהם לעשות, לא תזיק להם עצמם! (אחרת מה הועלנו...)
    זה טרם קרה.
    עדיין לא קיבלנו מספיק ראיות מדעיות שהחיסון בטוח, בטח ובטח בטווח הארוך.
    כפי שהראתי במאמר הקודם ובמאמר זה, יש מספר לא מבוטל של סימני שאלה.

    ובכלל, ברור שזה רק עניין של זמן עד שהחיסון יאושר לילדים ותינוקות (שגם הם לא נמצאים כלל בסיכון!) ונשאלת השאלה, האם ראוי ומוסרי שאקבל החלטה שעלולה לסכן את בריאות ילדי, שלא נמצאים בסיכון למחלת קורונה קשה, כדי אולי לסייע לאדם אחר להימנע מתחלואה בקורונה?

    וגם אם יחלה אותו אדם בסיכון, הרי לא בטוח בכלל שימות.
    הרי בל נשכח שגם רוב רובם של האנשים בקבוצות הסיכון מחלימים מהמחלה! (לא פעם הרושם בכלי התקשורת הינו כאילו כל אדם מבוגר שידבק בנגיף, ימות מקורונה).

    לסיכום: אני ממש לא נגד לחסן גם צעירים.
    אני בעד להמתין.


    שלכם,
    גיל יוסף שחר MD




  •  

      
     


     


     

     
      

     
     


     


     








     




     



     












 
הרשמה לניוזלטר 
הרשמו וקבלו מידע בעל ערך רב לבריאותכם ועדכונים על הפעילות שלנו ברחבי הארץ.
דואר אלקטרוני *              

  
 
 146,2
97 איש מנויים לניוזלטר! ואתם?


מדריך בחינם