למה אוכלים דווקא תפוח בראש השנה?

ואיך זה קשור לבריאות שלנו?

ד"ר גיל יוסף שחר (M.D)
למה אוכלים דווקא תפוח בראש השנה? בתמונה - תפוחים, רימונים וצנצנות דבש

הבחירה בתפוח איננה מקרית.
תפוח, יותר מכל הפירות, קשור מאוד לברכה שאנחנו מברכים איש את רעהו – שתהיה שנה טובה ומתוקה.

בשביל להבין את הקשר בין התפוח לבין הברכה הזו (בהשוואה לכל שאר הפירות), צריך להבין קודם כל מה הכוונה בשנה טובה.
ולמעשה, צריך להבין מה פירוש המילה טוב?
האם "טוב" זה משהו אבסולוטי או משהו יחסי? ואם זה משהו יחסי, אז ביחס למה?

מה שטוב למטרה אחת, לא בהכרח טוב למטרה אחרת.
גלשני סקי מאוד טובים לגלישה במורד ההר, אבל מאוד לא מתאימים להליכה במישור.
מכונית טובה לנסיעה על כבישים מתוחזקים היטב, אבל די מקרטעת בנסיעה בכביש משובש וסילעי.
זאת אומרת שפרוש המילה טוב היא מתאים לתכליתו.
אם חפץ או עניין כלשהו מתאים לתכליתו, הוא טוב.

מאיפה אנחנו לומדים שטוב פרושו מתאים לתכליתו?

ידוע מחז"ל שהדרך ללמוד את הפרוש של מילה כלשהי, היא להסתכל במקום הראשון בתורה שבו המילה הזו מופיעה ומשם ללמוד את המשמעות.
המילה טוב, מופיעה לראשונה מייד בתחילת התורה, בפרשת בראשית.
בסיפור בריאת העולם, בסוף כל יום, הבורא הסתכל על מה שברא באותו יום – "וירא כי טוב".
לכאורה זוהי אמירה מיותרת.
האם יכול להיות שהבורא יברא משהו רע?
ובכלל הרי ברור שלא יתכן שיש אבן רעה או עשב רע? אם כן, מדוע הבורא היה צריך להתבונן ולראות כי אכן הוא ברא טוב?
הרעיון הוא, שמה שהוא ברא באותו היום התאים בצורה מושלמת לתכלית שלשמה הוא נברא ולכן הוא זכה לשם התואר – טוב.

מה הקשר בין המילה טוב דווקא לתפוח?

התפוח הוא פרי מיוחד. שונה מכל שאר הפירות.
כבר שלמה המלך השתמש בתפוח כמשל כאשר רצה להעביר מסר של משהו מיוחד ושונה – "כתפוח בין עצי היער" (שיר השירים פרק ב).
על פי חז"ל, התפוח מאוד שונה מכל עצי היער האחרים.
הוא אחד העצים הבודדים (ואולי היחיד) שכמות הפירות שלו גדולה ביחס לכמות עליו ומכיוון שכך, עץ התפוח כמעט לא נותן צל, בהשוואה לעצים אחרים, מרובי עלים.
ובלשון חז"ל: "מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו" (מדרש שיר השירים, פרשה ב, פרוש על הפסוק "כתפוח בעצי היער").

יתרה מזאת, לא רק שלעץ התפוח יש הרבה פירות ביחס לכמות העלים שלו, אלא שעל פי חז"ל ניצני עץ התפוח יוצאים לפני העלים – "התפוח הזה מוציא ניצו קודם לעליו" (מדרש שיר השירים, פרשה ב).

התכלית העיקרית של כל עץ פרי היא לתת פירות.
מתן צל היא רק תוצר לוואי של העלים, שתפקידם העיקרי הוא לייצר אנרגיה מהשמש, באמצעות תהליך הפוטוסינטזה, לטובת הצמחת הפירות.

אנחנו רואים שעץ התפוח מאוד ממוקד בתכליתו.
יש לו הרבה פירות ביחס לעליו.
זאת אומרת שעץ התפוח מסמל משהו מדוייק שמשרת בצורה אופטימלית את תכליתו ולכן דווקא הוא מסמל את הטוב (טוב = מתאים לתכלית שלשמה הוא נוצר).

כאשר אנחנו אוחזים תפוח בידנו ומבקשים שנה טובה ומתוקה, אנחנו בעצם מבקשים שנזכה לשנה מלאה בעשייה התואמת לתכליתנו.
יתרה מזאת, אנחנו מבקשים שלא שנצטרך להשקיע אנרגיה רבה כדי להגיע לתכלית זו, אלא שכבר לאחר יגיעה קטנה, נגיע לתכלית שלנו, בדיוק כמו עץ התפוח, שכמות עלים קטנה כבר מספיקה לו כדי להגיע לתכליתו – הצמחת הפירות.

אנחנו מבקשים גם שנזכה לקבל סימנים מוקדמים ומהירים שאנחנו אכן בדרך למילוי התכלית שלנו, בדיוק כמו עץ התפוח, שהניצנים שלו יוצאים לאוויר העולם, עוד לפני העלים.
זה הטעם (לפחות אחד הטעמים) מדוע אנחנו מברכים בסעודות ראש השנה דווקא על תפוח ולא על פרי אחר כלשהו.

ישנו פרוש נוסף למילה טוב.
יש אדם אחד שזכה שהתורה תכנה אותו בשם "טוב" – משה רבנו:
"ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב).

לכאורה מוזר.
האם יש תינוק שנולד והוא לא טוב?
אלא, אם נפרש את המילה טוב לפי המשמעות שלה בסיפור בריאת העולם (מתאים לתכליתו), אפשר כעת להבין, שיוכבד, אמו של משה רבנו, ראתה ברוח הקודש שבנה זה שנולד, מתאים לתכליתו.

מה התכלית של משה רבנו?

מרים, אחותו הגדולה של משה, נתנבאה: "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל" (מסכת סוטה, יא/ב). כלומר, התכלית של משה רבנו היא להושיע ולגאול את עם ישראל מהגלות.
יוכבד, ברוח הקודש, מייד לאחר הלידה, הרגישה שהבן הזה יושיע את ישראל ולכן היא אמרה עליו שהוא טוב – מתאים לתכליתו.

הגמרא אומרת: "טוב זה משה" ועוד מוסיפה הגמרא: "יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים… טובים – אלו ישראל" (מסכת מנחות נג/ב). וידוע ש"משה הוא גואל ראשון – הוא גואל אחרון".
על פי תורת הקבלה, המשיח, הגואל אחרון, הוא גלגול נשמתו של משה רבנו.

ומסתבר שיש קשר בין שני הפירושים שראינו למילה טוב.
* טוב = מתאים לתכליתו
* "טוב זה משה" (משיח)
המשיח, בין יתר פעולותיו, יכוון כל אדם לתכליתו, בצורה מדוייקת ומושלמת ויביא את העולם כולו לתכליתו.
כאשר אנחנו מאחלים "שנה טובה", אנחנו יכולים לכוון שזו תהיה שנה בה יבוא המשיח ויכוון אותנו לתכלית שלנו ואם חלילה יתעכב המשיח, שנזכה להגיע ולעשות את התכלית שלנו, גם בלעדיו, כדי לזרז את בואו.

להגעה לתכלית שלנו יש קשר הדוק לשמירת הבריאות ולחוסנו של הגוף.
כאשר אדם לא מבצע את תכליתו, הנשמה שלו מרגישה תסכול, צער ולעיתים ממש מצוקה.
מכאן ועד לפתח מחלה – הדרך קצרה.
לעומת זאת, כאשר אדם מרגיש שהוא מבצע את תכליתו ומגשים את מטרת הגעתו לעולם, הנשמה מרגישה סיפוק.
היא מרגישה שלווה פנימית (גם אם המלאכה קשה מאוד), כי היא יודעת שהיא עושה את מה שהיא אמורה לעשות.

אחד הדברים המתסכלים ביותר, הוא לעשות משהו שאתה יודע, שאתה לא אמור לעשות.
הנשמה מרגישה שהיא מבזבזת את הזמן שלה.
בריאות הגוף קשורה קשר הדוק לבריאות הנפש והנשמה.
כאשר הנשמה לא מבצעת את יעודה, הגוף מושפע מזה.

אחת הדרכים להגיע לשמחה שלמה (שהיא הכלי העוצמתי ביותר לריפוי) היא לחפש (ומי שמחפש באמת – גם מוצא) את תכליתנו כאן בעולם.
זה מה שאנחנו מברכים איש את רעהו לקראת השנה החדשה – שנזכה למצוא ולממש את תכליתנו.
ביצוע התכלית האמיתית שלנו היא הטוב האמיתי.
וזה הטעם הפנימי מדוע אנחנו אוכלים דווקא תפוח בראש השנה – הפרי שמסמל יותר מכל פרי אחר את ההגעה לתכלית.

מאחל לכם כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת בריאות ושמחה!
שלכם,
גיל יוסף שחר MD

  • אחד הרעיונות במאמר זה לקוח מתוך "סדר ראש השנה" מאת יעל אבן, בהוצאת בינינו.

נספח – ההקשר הרפואי של תפוח על פי ספר הזוהר

בספר הזהר אלו המילים שנאמרו על תפוח ובמיוחד בהקשר הרפואי (תרגום מארמית לעברית בסוגרים מרובעים):

ר' חייא פתח: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וגו'. … הכא אית לאסתכלא אמאי משבחת ליה בתפוח ולא במלה אחרא [יש להתבונן מדוע התורה משתבחת דווקא בתפוח ולא בפרי אחר] אבל הואיל וכתיב תפוח בכלא היא משבחת ליה – בגוונין בריחא ובטעמא [מכיוון שהתורה כתבה תפוח, הרי שבכל הפרמטרים הוא משתבח – בגוון, בריח ובטעם שלו].
מה תפוח הוא אסוותא לכלא, אוף קב"ה אסוותא לכלא [כשם התפוח הוא רפואה לכולם, כך הקב"ה הוא רפואה לכולם].
מה תפוח אשתכח בגווני כמה דאוקימנא, אוף קב"ה אשתכח בגוונין עלאין [כשם שהתפוח מצוי בהרבה מאוד גוונים, כך לקב"ה יש גוונים רבים ונעלים].
מה תפוח אית ביה ריחא דקיק מכל שאר אילני, אוף קב"ה כתיב ביה וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה מתיקא. אוף קב"ה כתיב ביה חכו ממתקים.
(ספר הזהר, חלק ג, דף עד, סעיף א)

כלומר, ספר הזהר בחר דווקא בתפוח כמשל לקב"ה!
ספר הזהר מוסיף שתפוח הוא רפואה לכולם כשם שהקב"ה הוא רפואה לכולם ולמעשה הוא כותב זאת הפוך! – ברור לו שתפוח הוא רפואה לכולם ולכן מכיוון שהוא הומשל לקב"ה, הרי שגם הקב"ה הוא רפואה לכולם.

אהבתם את המאמר?