מוצרי אלומיניום
אלומיניום, המתכת הכסופה קלת המשקל הזו נמצאת בחיינו בכל מקום, אנחנו אפילו לא מתארים עד כמה. אלומיניום היא מתכת הנמצאת בטבעיות בכל מקום על פני האדמה, בריכוזי רקע נמוכים שאינם מהווים סכנה בריאותית. ישנם גם מקורות מזהמים ממקור אנושי מאתרי כרייה ותעשיית החומרים.
יון האלומיניום הוא יון מאד ריאקטיבי לכן בטבע לא ניתן למצוא אותו בצורה טהורה אלא קשור לחומרים נוספים (רמז לבאות…).
בעצם בכל המזונות שאנו אוכלים יש אלומיניום ממקור טבעי המגיע מהאדמה, מדובר על ריכוזים ממוצעים של פחות מ – 5 מ"ג לק"ג מזון במזונות לא מעובדים, וריכוזים של 5-10 מ"ג לק"ג מזון במזונות מעובדים. אך בשל תכונותיו הריאקטיביות של האלומיניום אנחנו נחשפים אליו גם ממקורות נוספים.
רדיד אלומיניום
מי מאיתנו לא גדל על תפוחי אדמה עטופים באלומיניום בל"ג בעומר? בישל ירקות או דגים על הגריל כשהם ארוזים היטב בכסוף-הכסוף הזה? ארז לילדים כריך חם כדי "שלא יתקרר"? עטף את העוף של שבת טוב טוב לפני שהוא נכנס למקרר? כיסה את הירקות בתנור כדי שיתבשלו יותר טוב ועוד ועוד…
ברוב הבתים שאני מכירה אפשר למצוא במגירה מבולגנת כלשהי במטבח גליל של רדיד אלומיניום. (אפילו בביתי שלי רחמנא ליצלן – אבל לא למטרות קולינריות!) ורובנו לא חושדים אפילו שמדובר בעוד אחד מהמוצרים האלה שמרעילים לנו את המזון.
רדיד האלומיניום (הקרוי בטעות – "נייר אלומיניום" או "נייר כסף") הוא עלה דקיק העשוי כולו ממתכת אלומיניום טהורה. כל כך דקיק שהוא יכול להגיע לעובי של 0.2 מ"מ ואפילו לעובי של 6 מיקרון.
(לצורך ההשוואה – עובי השקול לגובהם של שישה חיידקים ממוצעים העומדים אחד על השני).
שילבנו מתכת ריאקטיבית עם מוצר בעל שטח פנים גבוה וקיבלנו תוצאות מטרידות: יוני אלומיניום נודדים בקלות רבה מרדיד האלומיניום אל המזון שבא איתו במגע!
כבר במגע עם מים נוצרת תגובה כימית שמשחררת יוני אלומיניום אשר בתורם מגיבים עם המולקולות האורגניות שסביבן.
קצב התגובה הזו מושפע מכל מיני גורמים כמו חומציות, בסיסיות, טמפרטורה ועוד.
זה ממצא שהתגלה כבר מזמן. בחרתי במחקר מ – 2012 המתאר ניסוי בו בדקו את מידת הנדידה של אלומיניום מרדיד אלומיניום אל סוגים שונים של תמיסות מזון שהיו איתו במגע בתנאים שונים (כולם כללו חימום בטמפ' משתנות בין 180-250 מעלות בנוכחות תמיסות מזון שונות).
בכל הקבוצות שנבדקו רמות האלומיניום שנמצאו בדגימות המזון היו גבוהות בצורה משמעותית מרמת החשיפה המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) שהיא 1 מ"ג לק"ג משקל גוף בשבוע [1], כלומר לאדם הממוצע 70 מ"ג בשבוע, לעומת הריכוזים שנמצאו במחקר – בתנאי הכנה שונים – שנעו בין 69.6 – 537 מ"ג לאדם לארוחה.
נדידת האלומיניום למזון היתה גבוהה במיוחד בנוכחות מזון חומצי (עגבניות, לימון, וכו') ואף יותר בנוכחות תבלינים ומלח! [4] גם כאשר האלומיניום היה במגע עם אדי המזון (כלומר כיסה את המזון ללא מגע ישיר) היתה נדידה לאדים ומהם לתמיסה הנבדקת.
מחקר מ – 2006 מוסיף ומציין שנדידת יוני אלומיניום מתבצעת גם בתנאים של בסיסיות, במגע עם מים מזוקקים, וגם בטמפרטורות נמוכות (60-40 מעלות צלסיוס) [5].
הנזק הבריאותי
נו, ומה כל כך רע לאכול קצת אלומיניום עם הבטטה? אז כדי להכניס פרופורציות לעניין, אכן אלומיניום חודר לגופנו ברובו דרך המזון אך כמות מועטה ממנו עוברת לדם וכמות יותר מועטה מצליחה להיטמע ברקמות.
רוב האלומיניום שבלענו יופרש ישירות בצואה, ורוב האלומיניום שהצליח להיספג לדם יסונן על ידי הכליות וייצא דרך השתן.
אבל (!) כבר בקיבה האלומיניום יפריע לספיגת זרחן אשר חיוני לכל תאי הגוף – (דנ"א, ATP) ובייחוד לעצמות והשיניים. בנוסף, כמות האלומיניום המועטה שבכל זאת תגיע לדם ותיטמע ברקמות תישאר שם הרבה זמן ותצטבר על פי הידוע בעצמות (האלומיניום מתחרה כאמור עם הזרחן) ובמוח, ותגרום לנזק מצטבר ברקמות אלו.
ישנם מחקרים רבים המקשרים אלצהיימר ומחלות אחרות עם הצטברות של יוני אלומיניום במוח, אך ישנן גם עדויות סותרות לגבי זה.
אצל אנשים עם בעיות בכליות ניתן במקרים רבים למצוא רמות גבוהות של אלומיניום בעצמות ובמוח בשל הפינוי הלקוי על ידי הכליות. אצל ילדים שקיבלו תרופות המכילות אלומיניום (נו גיליתי לכם עוד מוצר המכיל אלומיניום) נמצאו יותר מחלות בעצמות [2]. בקיצור – מיותר לחלוטין!
איך עוזרים לגוף להיפטר מאלומיניום? מלבד שמירה על בריאות הכליות ותזונה בריאה באופן כללי, נמצא שנוכחות גבוהה של פוליפנולים במזון (נוגדי חימצון נפלאים שיש למשל ביין אדום, כורכום, תפוחים, קקאו – מי יודע איפה עוד?) מעודדת היקשרות של יוני אלומיניום דווקא אל מולקולות אלו ומקלות על הפינוי שלהם על ידי הכליות [1], אך לא ידוע אם ניתן לפנות לחלוטין אלומיניום מן הגוף אך ורק באמצעות תזונה.
הנזק הסביבתי
אי אפשר בלי חצי מילה על הנזק הסביבתי, או כמו שאני אוהבת לקרוא לו – הנזק הבריאותי ההיקפי: אלומיניום שנזרק לפח הביתי יגיע בישראל ברוב המקרים למטמנות ובחלק מהמקרים למשרפות.
במטמנות האלומיניום יתקל בתנאים חומציים ביותר וגם שם ינדוד למדיום הלח עתיר הכימיקלים המצוי במטמנות, ויזלוג משם היישר למי התהום או למי נהר עילי שיגיעו לנחלים ולים.
אתם יכולים לנחש לבד לאן זה מגיע משם (מי יודע כמה מתכות יכול לצבור סרדין ממוצע? ברבוניה?) בסוף המעגל ייסגר גם אצלנו.
אלומיניום שיגיע למשרפות יתחמצן במהירות ויהפוך לתחמוצת אלומיניום רעילה שחלקה, בהיעדר מסננים מתאימים, יתפזר כחלקיקים באוויר ומשם תנדוד ותנחת מעל הישובים ברדיוס של כעשרים ק"מ בממוצע מהארובות (ותחזור אלינו הביתה בצורת אבק?), ורובה תצטבר באפר השריפה ותסולק- לאן? למטמנות… אלומיניום היא המתכת היחידה שניתן למחזר אותה ב – 100% שמירה על האיכות, ובכדאיות כלכלית גבוהה, אך בישראל לצערנו עדיין אין איסוף ציבורי של אלומיניום למיחזור.
ולא הזכרתי את המקור הטבעי לאלומיניום ומה הנזק הסביבתי העצום של מכרות (הראשון שיטרח לחפש ולכתוב לי תגובה יצויין בחגיגיות בכתבה הבאה).
לו היה לנו מיחזור אלומיניום בארץ היינו יכולים לפחות להיות עם מצפון כרייה/הטמנה נקי.
איך מסתדרים בלי רדיד אלומיניום במטבח?
אז על הגריל או במדורה אין באמת הכרח לעטוף באלומיניום, בשר תפוחי האדמה המפוחמים טעים להפליא כשצולים אותם פרי-סטייל. כך גם ירקות אחרים (להקפיד לא לאכול את החלק השרוף! לא בריא…).
באפייה בתנור – השתמשו בפיירקס עם מכסה או בקדרה עם מכסה/ התבשיל ייצא אפילו יותר מוצלח.
טיפ נוסף הוא: אם רוצים לצלות ירקות בתנור ללא אלומיניום אז כדאי לאדות אותם קודם האפייה על מנת לרכך אותם – תהליך קצרצר של דקות ספורות ימלא את תפקיד האלומיניום ויחסוך חצי שעה של צלייה בתנור (וחשמל) – כך שתצטרכו רק להכניס את הירקות המרוככים קלות לצלייה למשך קצר לקבלת "טעם של תנור".
אין באמת טעם לעטוף אוכל באלומיניום, הוא לא באמת שומר על חום, ואפשר במקום האלומיניום לעטוף במגבת נייר או מפית לא צבועה את הכריך לבית הספר ולסגור בתוך קופסת אוכל אופנתית, ואם רוצים לשמור אוכל במקרר או במקפיא – ארזו אותו בקופסת זכוכית נאה או קופסת פלסטיק מרופדת במגבת נייר (על פלסטיק ומזון נדבר בכתבה אחרת).
עוד על הכותבת – חני איזנשטט כרמי היא יועצת "מעריסה לעריסה" (Cradle to Cradle ®) מוסמכת עם ניסיון ארוך במחקר טוקסיקולוגי ואקו-טוקסיקולוגי של מוצרים וחומרים בתעשייה, ביולוגית ומדענית סביבה (B.Sc) עם ניסיון עשיר במחקר בתעשייה (אגרו-טק, ביוטכנולוגיה). לומדת שיטות מגוונות של ריפוי טבעי בעשור האחרון, ומלווה בעיקר נשים עם אנדומטריוזיס ובעיות בריאות נשיות. מייעצת בהרצאות וסדנאות לאורח חיים בריא ונקי מרעלים. חני סיימה את לימודי הרפואה התזונתית במרכז לרפואת הרמב"ם.
