הקנגרו צדק – מומלץ לקריאה לכל אשה בהריון

מחקר שהתפרסם בינואר 2016 בעיתון המדעי היוקרתי pediatrics מצא שהקנגרו צדק.
ב – 1978 רופא מקולומביה פיתח שיטת טיפול בפגים ובילודים עם משקל לידה נמוך, שזכתה לשם שיטת הקנגרו.
עקרונות השיטה הם מגע עור בעור מוקדם, רציף ומתמשך בין האם ובין התינוק, הנקה בלעדית, שחרור מוקדם מבית החולים ומעקב מרפאתי צמוד אחר האם והתינוק.

השיטה זכתה לשם שיטת הקנגרו לאור הדמיון לנשיאת נקבת הקנגרו את צאצאיה בכיס הצמוד לחזה.

בינואר 2015 התפרסמה מטא – אנליזה שבדקה את כל הידע המדעי שהצטבר על יעילות השיטה עד כה.
החוקרים סקרו 1035 מחקרים בנושא.

מתוכם הם בחרו רק את המחקרים האיכותיים ביותר – אלו עם מעל עשרה ילודים בכל מחקר, מחקרים שהייתה להם קבוצת ביקורת (קבוצת ילודים שנשארו בפגיה) ומחקרים שניתחו מספרית את הקשר בין משך החשיפה לתוצאות הקליניות.
מתוך 1035 המחקרים שנעשו על שיטת הקנגרו, רק 124 מחקרים ענו על הקריטריונים הללו והם אלו שנסקרים במטא-אנליזה (מטא אנליזה היא ניתוח נתונים שסוקר ומסכם מחקרים שונים העוסקים באותו נושא ומסכם את התוצאות שלהם כאילו היה מדובר במחקר אחד גדול). החוקרים בדקו את ההשפעה של שיטת הקנגרו בהשוואה לטיפול קונבנציונלי בפגיה, בכל גילאי ומשקלי הלידה.

תוצאות המטה-אנליזה

בקרב ילודים שנולדו במשקל לידה נמוך, הסיכון לתמותה מכל סיבה שהיא היה נמוך ב – 36% מקרב אלו שטופלו בשיטת הקנגרו לעומת הילודים שקיבלו טיפול קונבנציונלי.

הסיכון לזיהום חריף בדם (ספסיס) היה נמוך ב – 47%, הסיכון להיפוטרמיה (ירידת טמפ' הגוף) היה נמוך ב – 78% והסיכון להיפוגליקמיה (ירידה מסוכנת ברמת הסוכר בדם) היה נמוך ב – 88% בקרב הילודים שטופלו בשיטת הקנגרו, לעומת הילודים שנשארו באשפוז בפגיה.

בנוסף לתוצאות מרשימות אלו, לילודים שטופלו באישפוז בפגיה היה קצב נשימה ממוצע גבוה יותר (מה שמעיד על מצוקה גדולה יותר) ומדדי כאב גבוהים יותר לעומת הילודים שטופלו בשיטת הקנגרו. הילודים שטופלו בשיטת הקנגרו היו עם מדדי ריווי חמצן בדם גבוהים יותר, חום גוף גבוה יותר (פגים בעלי משקל לידה נמוך סובלים לרוב מטמפ' גוף נמוכה) ועליה בהיקף הראש בקצב שדומה יותר לתינוק בריא שנולד במועד ובמשקל תקין ,לעומת הילודים שטופלו בשיטה הקונבנציונלית בפגיה. כמו לכל מחקר, גם למחקר זה יש מגבלות.

כל מחקר שנסקר במטא אנליזה הגדיר בצורה קצת שונה את שיטת הקנגרו ודרש כמות שעות שונה שבהם התינוק צמוד לעורה של האם – skin to skin contact.

למעשה מתוך 124 המחקרים שנכללו בסופו של דבר, רוב רובם של המחקרים (66% מהם) הסתפקו בפחות מ – 4 שעות של מגע עור-עור, 20 מחקרים (25% מהמחקרים) דרשו מעל 22 שעות ביממה של מגע עור בעור ורק 7 מחקרים (9% מהמחקרים שנכללו בסקירה) היו עם מגע עור בעור של בין 4 ל – 21 שעות ביממה.

מגע עור – עור (ללא שום בגד חוצץ) בין הילוד לאם הוא אחד מהעקרונות המרכזיים בשיטה, אם לא העיקרי והחשוב ביותר.
ההבדל בין המחקרים במשך הזמן שבו התבצע המגע עור בעור, מקשה להסיק נתונים מדוייקים על ההשפעה של כלל זה ועל קביעת משך השעות המינימלי שהינו בעל השפעה מיטיבית משמעותית.

שהיה של מעל 22 שעות ביממה במגע עור בעור, כפי שדרשו חלק מהמחקרים, היא דרישה לא קלה לביצוע. שהיה של פחות מ- 4 שעות יתכן ולא נותנת את מלוא התועלת שאפשר להפיק משיטה זו. משך השעות ההגיוני והמעשי (בין 4 ל – 21 שעות) הוא תחום רחב מידי וגם על תחום רחב זה, בוצעו כאמור מיעוט המחקרים בנושא.

היה גם הבדל בין נקודת ההתחלה של השיטה. בחלק מהמחקרים התחילו את יישום שיטת הקנגרו מייד לאחר הלידה ובחלק מהמחקרים היה עיכוב בהתחלת השיטה. גם לפרמטר זה יתכן והייתה השפעה על הדיוק בתוצאות המחקר כך שמטא אנליזה זו רחוקה מלספק לנו נתונים מדוייקים על תועלת השיטה, אבל אין ספק שלמרות המגבלות שציינו כאן והשונות בין המחקרים שנסקרו, התוצאות דרמטיות ובעלות מובהקות סטטיסטית משמעותית.

החוקרים מסכמים שלאחר ניתוח 124 המחקרים האיכותיים ביותר שנעשו בנושא זה, התוצאות מראות חד משמעית שלשיטת הקנגרו יש יתרונות ברורים ואין עדות לסיכון מוגבר. הם כותבים שזו שיטה בטוחה וזולה בהרבה משיטת הטיפול באינקובטורים בפגיה ושהיא יעילה מאוד למניעת סיבוכים ותמותה בילודים שנולדו טרם זמנם במשקל לידה נמוך.
החוקרים כותבים כמובן שיש לעשות מחקרים נוספים בנושא כדי לקבוע במדוייק את משך הזמן האידאלי למגע עור עור ולפרמטרים נוספים הקשורים לשיטת הקנגרו.

החוקרים מוסיפים שהמחקרים מראים ששיטת הקנגרו תהיה בעלת תועלת גם לתינוקות שנולדו בזמן. שיטת הקנגרו אומרים החוקרים היא win-win ובעל תועלת הן לאמא והן לתינוק. למערכת הבריאות יש ללא ספק אינטרס ברור לקדם את השיטה.
נקווה שגם קובעי המדיניות במשרד הבריאות הישראלי קראו את המחקר הזה ושהם פועלים לקדם את שיטת הקנגרו – שיטה שהיא בסך הכל טבעית ואינטואיטיבית. לנתק תינוק מאמו ולשים אותו באינקובטור, מתברר, איננה השיטה הנכונה להגדלת סיכויי ההישרדות של התינוק.

שיטת הקנגרו דורשת הכנה נפשית מוקדמת של האמא. אמהות צריכות לדעת מה מצופה מהן ומה נכון לעשות כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות של הפג. השיטה הזו דורשת חינוך של ציבור הנשים בהריון, אולי כחלק מקורסים להכנה ללידה או באמצעות חוברות שיחולקו לנשים בהריון בעת בדיקות הסקר השגרתיות.

אם רוצים להנות מכל העולמות ולצמצם סיכונים, אפשר לבצע שיטת טיפול זו גם בבתי החולים, במחלקת היולדות.
כבר היום יש בלא מעט בתי חולים אפשרות לביות מלא, מצב בו התינוק נמצא עם אימו ממש מרגע הלידה ללא ניתוק.
במחלקות שבהן יש אפשרות כזו, אין בעיה שהאמא תבצע את שיטת הקנגרו, ללא קשר לצוות בית החולים, לפחות במרבית שעות היממה.

נדגיש שהאמא צריכה לעשות זאת מתוך שמחה. אם היא מותשת לאחר לידה ארוכה וזקוקה למנוחה, הגיוני שהאבא או אשה אחרת יוכלו להחליף אותה במגע העור – עור החשוב. לאור המטא אנליזה הזו, ראוי שצוות בית החולים יספר לנשים על שיטה זו ועל יתרונותיה ויעודד זאת.

המחקרים בנושא בדקו רק את ההשפעה הפיזיולוגית המיידית שיש לשיטה זו. אף מחקר לא בדק, נכון להיום, את ההשפעה הרגשית – התפתחותית לאחר מספר חודשים או בשנים הראשונות. לא נעשה מעקב השוואתי ארוך טווח, המשווה בין צורות הטיפול השונות לפגים.

האינטואיציה שלי אומרת, שיש לשיטה זו, לא רק השפעה פיזיולוגית וצמצום הסיכון לסיבוכים ולתמותה, אלא גם יתרונות רגשיים התפתחותיים עבור ילודים, בשלים או פגים, שמטופלים בשיטה זו.

לסיכום – המחקר החשוב הזה, שללא ספק יישום המסקנות שלו יכול להציל את חייהם של תינוקות פגים רבים ולחזק את הקשר בין האם לתינוק, אומר בעצם – הקנגרו צדק!
או יותר נכון – נקבת הקנגרו צדקה!

שלכם,

גיל יוסף שחר MD